וכך כתבה תמר:
אני בת 28, בעלת תואר שני, עובדת, נשואה, וחיה בירושלים. גדלתי בהרצליה, במשפחה ישראלית טיפוסית: חמה, תומכת, מלוכדת. בילדותי הייתי ילדה "טובה", שאהבה לקרוא ספרים, לבלות עם חברות, לצייר.
הפעם הראשונה בה עברתי תקיפה מינית הייתה בהיותי בת 11. הלכתי עם חברה לחנות בגדים במרכז העיר בהרצליה, ובשעה שהיא מדדה בגדים בתא ההלבשה הבחנתי בגבר ערום (ממותניו ומטה) שעמד בתא ההלבשה הסמוך (בו הוילון היה פתוח לרווחה). הבחור, כבן 20, עמד בתא, אונן תוך שהוא נועץ בי את עיניו. כמובן, הייתי מבוהלת, נפחדת ולא דיווחתי על כך לאיש. הפעם הראשונה בה סיפרתי על כך למישהו הייתה לפני כחמש שנים.
בהיותי בת 13 היה נער בבית ספרי שנהג לשלוח ידיים לעברי, ללטף את ישבני ולהכניס ידיים לחולצתי נגד רצוני. כאשר התלוננתי על כך בפני המורות הן ביטלו את דברי ולא עשו דבר. בסופו של דבר פניתי למנהלת והודעתי לה שאם הנער לא יפסיק לגעת בי, אגיש נגדו תלונה במשטרה. המנהלת, שחסה על שמו הטוב של בית הספר, שוחחה עמו עוד באותו היום וההטרדה נפסקה.
בהיותי בת 14 התקשר אלי יום אחד גבר זר, שמצא את מספר הטלפון שלי במדור "קחתן" (קונים ומוכרים) במעריב לנוער, והציע לי לעבוד בתור מלכת הסאדו שלו: "הייתי רוצה שתשפילי אותי תמורת 300 ₪" הוא הספיק להגיד לי, לפני שניתקתי בבהלה את הטלפון.
בהיותי בת 18 התגייסתי לצה"ל, ושירתי במודיעין חיל האוויר. במהלך שירותי הצבאי פיקד עלי ראש מדור, רמ"ד (בדרגת רס"ן), שהוחלף לאחר כשנה ברמ"ד אחר. שני הרמד"ים היו גברים בני כשלושים, האחד נשוי והשני רווק, שניהם היו מפקדי הישירים ושניהם הטרידו מינית אותי ואת חברותי החיילות ללא הפסק. פעם אחת עמדתי עם מספר קצינים, שוחחנו וצחקנו. יצא הרמ"ד ממשרדו ושאל אותי: "אז מה, את עושה לקצינים טוב?". אין צורך לציין כמה מושפלת חשתי באותו הרגע. פעם אחת פנה אותו רמ"ד לאחת החיילות ואמר לה: "הייתי רוצה לראות אותך במחוך עור אדום". פעם אחרת יצאה חברתי מהשירותים, וידיה רטובות (לאחר ששטפה אותן). הרמ"ד (השני, הנשוי) פגש אותה מחוץ לשירותים, לחץ את ידה ואמר לה: "אני מקווה ששום דבר אחר לא רטוב אצלך עכשיו". פעם לימד אותי אחד הקצינים בענף איך מנקים נשק. ניגש אותו רמ"ד אלינו ואמר לי: "אני רואה, שיואב מלמד אותך לדחוף אצבעות". כמובן, שלא התלוננתי על ההטרדות (והיום אני מצטערת על כך מאוד). הייתי ילדה בת 18, תמימה מאוד ובלי "קשרים" בצבא, והם היו בכירים ממני, קצינים מבוגרים וחזקים, והם ניצלו את מעמדם ואת חולשתי (וחולשת יתר החיילות) לשם פורקן יצריהם המיניים.
בהיותי בת 22 עברתי להתגורר בירושלים והתחלתי את לימודי באוניברסיטה העברית. בירושלים גיליתי, שההטרדות המיניות שהיו מנת חלקי ברחובות הרצליה ותל אביב הן כאין אפס לעומת הממתין לי ברחובות ירושלים.
אני חיה בירושלים כשש שנים, ומסתובבת ברחובותיה תכופות. לא הייתה פעם אחת, אפילו אחת, שהלכתי לבדי במרכז העיר, באזור התעשייה בתלפיות, בגבעת שאול או במקומות אחרים, ולא זכיתי למטח של הערות מיניות בוטות מגברים (שרבים מהם בני 50-60, ואף יותר) שעברו על פני: מה הם היו עושים לי במיטה, מה אני אעשה להם במיטה, מה דעתם על החזה שלי, על הישבן שלי, על הבטן שלי. שאני כוסית, ופצצה, ומה דעתי לעשות להם טוב, ולמה יפה כמוני לא מחייכת אליהם. לעתים גברים אלה גם מרשים לעצמם "להתפנק", ולהעביר יד מלטפת על ישבני, גבי או בטני. הערות ונגיעות האלה מרתיחות, פוגעות, מכוערות, וגורמות לי לחוש עירומה ומבוזה. ברצוני לציין, שמעולם לא קרה שגבר אחר, שהיה עד להטרדה, העיר למטריד, ניסה להרחיק אותו ממני או להגן עלי.
לפני כשנה צעדתי במסדרונות הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית. סטודנט צעיר שצעד מולי במסדרון, שאותו מעולם לא ראיתי או הכרתי קודם לכן, ניגש אלי, תפש את שדי בשתי ידיו, התחכך בהם למשך מספר שניות והמשיך ללכת. האירוע היה כל כך מהיר והייתי כל כך מופתעת שלא הספקתי להגיב או לצעוק. טומאת ידיו המבחילות ממשיכה להגעיל את בשרי גם עכשיו.
סיפורי הוא אם כן סיפור רגיל של בחורה ישראלית רגילה: בחורה טובה מבית טוב, שקמה כל בוקר לעבודה או לאוניברסיטה, עושה קניות בסופר ומתקנת את האוטו במוסך, מבלה עם חברות בבתי קפה, עושה סידורים בקניון, נוסעת לפעמים באוטו או ברכבת ומוטרדת מינית כדבר שבשגרה: באוניברסיטה, בקניון, בבתי הקפה, ברחוב, בבנק, במוסך, בשוק, באוטובוס, בסופר ואיפה לא. בבוקר, בערב ובצהריים. על ידי גברים בני שישים, ועל ידי נערים בני עשרים. על ידי חילוניים ועל ידי חובשי כיפה. על ידי גברים מעונבים לובשי חליפות, על ידי גברים בבגדי עבודה, על ידי גברים בראסטות ומכנסי שרוול, על ידי חיילים.
אינני מכירה אפילו אישה אחת, מקרב חברותי, מכרותי וקרובות משפחה שלא הוטרדה באופן דומה במהלך חייה. למעשה, אינני מכירה אפילו אישה אחת שלא הוטרדה באופן דומה עשרות פעמים במהלך חייה. חלק מחברותי לא מתייחסות להערות ולנגיעות, חלק נושאות צלקות לכל חייהן, אך כל מקרה ומקרה הוא מבזה, מבחיל ומסוכן. אני סבורה, שרבים מהגברים שהטרידו אותי ואת חברותי היו מסוגלים גם לתקוף אותנו מינית, ואף לאנוס אותנו, אם הנסיבות היו מתירות להם, וזאת מכיוון שנקודת המוצא של גברים אלה היא שמותר להם: מותר להם, כי הם יותר חזקים, וכי אנו הנשים לא מסוגלות להתגונן. מותר להם, מכיוון שהם בעלי צרכים מיניים, ותפקיד הנשים הוא לספק את אותם הצרכים. מכיוון שהם לא רואים את הנשים כבנות אדם, כבעלות רגשות.
חי במדינת ישראל ציבור עצום של גברים, שהוא חסר כבוד בסיסי לנשים, שהוא תוקפן כלפיהן, מבזה אותן ומטריד אותן מינית. הדבר בא לידי ביטוי באירועים "קלים" כדוגמת ההערות והנגיעות שאני סופגת (שעבורי אינם קלים כלל ועיקר), וממשיך לאירועים קשים יותר כתקיפות מיניות, מקרי אונס, הכאת נשים ורצח נשים, שמתרבים משנה לשנה יותר ויותר.
אני בטוחה שכל אישה או נערה הקוראת שורות אלה מהנהנת בראשה בהסכמה ובהבנה, מכיוון שאין אישה שלא עברה את אותם הדברים בדיוק עשרות פעמים. כל גבר שקורא שורות אלה בוודאי מתפלא, מטיל ספק ואולי אפילו לא מאמין. לגברים אלה הייתי רוצה להגיד, שיהיו בטוחים שהסיפור הזה הוא הסיפור של הבת שלהם, של האחות שלהם, של האישה שלהם ושל האימא שלהם. לא "אולי" יכול לקרות לבת/אחות/אישה/ אמא שלהם, אלא קרה, קורה וגם יקרה לנשים והילדות האהובות עליהם, מכיוון שהטרדות מיניות הן מנת חלקן של כל הנשים: ילדות, נערות, נשים, וגם זקנות. הייתי רוצה שכל גבר ידע, שכאשר הוא מגיב בשתיקה או בצחקוק על הטרדה מינית שמתרחשת לנגד עיניו, הוא משתף פעולה עם המטריד מינית, מעודד אותו ומחזק אותו. שידע כל גבר שכאשר הוא שותק הוא נותן יד להטרדה המינית של הבת שלו, של האחות שלו או של האישה שלו.
הסיפור פורסם במדור מוטרדות, נענע.
לסיפורים:
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
