זהירות - טריגר!!!!!!!!
סיפורה של Unique Girl דווקא כן נכנס לסטטיסטיקה, בניגוד לפדופיל שפגע בה - ממש בפתח ביתה.
הייתי אז בת 9, את היום ההוא אני זוכרת היטב. הייתי לבושה בשמלה שהגיעה קצת מעבר לברכיים וחזרתי משיעור פרטי. כרגיל, צעדתי אל הבניין והתחלתי לעלות במדרגות. כשכבר הייתי בקומה השנייה (גרתי בשלישית), שמעתי קול של גבר קורא לי "ילדה, ילדה תרדי שנייה"... ניסיתי לא להתייחס והמשכתי לעלות כשהוא קרא שוב "אני צריך עזרה חמודה, תרדי" או משהו כזה. החלטתי לרדת למטה, לאיפה שתאי הדואר...
כשירדתי ראיתי אותו עם הגב אליי, כביכול מחפש מישהו. הוא שאל אותי אם יש רופא בשם כלשהו שאני לא זוכרת. הנהנתי בראשי ואמרתי "לא, אין כזה בבניין". אחרי זה הוא סיפר לי שהוא מסוכנות דוגמנים או משהו ושאל אותי אם אני רוצה להופיע בבגד ים יפה כזה וכחול והמשיך לתאר לי. כמובן שילדה קטנה תמימה שחולמת להיות שחקנית זמרת ודוגמנית לא יכולה לסרב, אז הסכמתי.
הוא הושיב אותי על ההתחלה של המדרגות ואמר שאם אני רוצה להתקבל לדוגמנות אני צריכה להרזות... ראיתי שהוא מתחיל לגעת בי ואמרתי לו "בוא נשב מאחורה אני מתביישת שמישהו ייראה". זה היה ליד המקלט, המקום המתאים... הוא שלח את ידיו לכל גופי, והוא סימן שפה צריך להרזות. אני הייתי דקיקה כמו מקל וכמובן שלא הבנתי מה רע ושככה זה אמור להיות. הוא הכניס את ידו לתחתונים הפרחוניים שלי וסימן על ישבני על החזה וליטף אותי בכל גופי עד שהגיע לנרתיק. הוא הכניס את אצבעו בכוח, אני צרחתי את הצעקה של החיים שלי לא הבנתי מה קורה למה כואב לי, הוא מלמל משהו בסגנון "אני אלך להביא......" וברח.
אני עומדת לי בדלת כניסה, בוכה בכי מר, הדמעות זולגות לי בלי שליטה ומחכה לו... שיביא לי צמר גפן עם חומר ורוד שיוציא את הכאב ממני - זה מה שתיארתי לעצמי באותו רגע. כל כך כאב לי אז הכנסתי את היד לתחתונים, היא הייתה מלאה בדם. הנחתי שהוא לא הולך לחזור אז עליתי הביתה, אמא הייתה שם.
אני כולי בוכה מנסה לשכנע אותה שבטעות סוכן דוגמניות עשה לי כואב מדי עם האצבע לא בכוונה... תרגעי, זה בסדר. היא כמובן נכנסה לפאניקה, לא הבינה, חשבתי שהיא משתגעת. לא הבנתי מה כל כך נורא. אמא אמרה שנלך למשטרה להתלונן אז נכנסתי למקלחת לשטוף את הדם ואמא איתי כועסת, מודאגת, חסרת אונים.
רצנו למשטרה שהייתה קרובה לבית. איך שנכנסתי אמרתי "גבר הכניס לי אצבע לפה", התביישתי להגיד לאיפה. התחילו בחקירה. אמא הייתה בפאניקה כזאת שאפילו החוקרת אמרה לה "תרגעי, את מלחיצה את הבת שלך"... אני זוכרת ששלחו אותי לבית חולים לבדוק אם יש בעיות, הייתי אצל גניקולוגית והיא אמרה "לא לדאוג, יעבור עד אחרי החתונה הכל בסדר". אם היא היתה יודעת שזה לא עבר, מבחינה נפשית. הייתי בבית חולים יומיים בערך, וכשאמא היתה מגיעה למיטה שלי הייתה בוכה לי על הרגליים. לילה אחד אפילו ישנה איתי במיטה נפרדת בחדר.
כשהתלוננו במשטרה עברתי הרבה חקירות, הקליטו אותי, הייתי בכל הארץ אבל אותו...לא תפסו. אחרי חודש שכחו מכל התלונה והחקירה ולפעמים השוטרים שאלו מה שלומי ואיך בבית הספר. התאמצתי לזכור איך הוא נראה אבל לא הצלחתי... חוץ מהקרחת שלו, אגב. הוא נראה כבן 30. יום אחד בצהריים, כשאני ואמא הולכות יד ביד בחזרה לעלות הביתה, אני רואה גבר הולך בכיוון ההפוך, זיהיתי אותו. לחצתי את היד של אמא שלי ואמרתי "אמא, זה הוא, אמא". היא התחילה לתחקר ולצרוח עליו על מה שהוא עשה והוא היתמם.
עד עכשיו לא הוצאתי מילה. כשמספרים סיפור על הטרדה מינית אני שותקת ואומרת כמה מפחיד, זה כזה מוזר כשחושבים שאין סיכוי שזה יקרה לחברה שלי, זה לא הגיוני, זה קורה רק לאחרים. אז הנה – עובדה. החברות לא יודעות ואני לא העזתי לספר כי אני מפחדת להזכר. שוב הכרית רטובה בכל לילה מבכי ואי אפשר לישון.
- בוכה -
כיום אני בת 16, לומדת, כמו כל אחת. אני נראית מאושרת ואי אפשר לראות עלי את המקרה שסופר כאן. אני גם לא מתכוונת לספר, וכשידברו על זה אני אעשה פרצוף שקוע במחשבות ואשתוק. להאשים את עצמי כבר לא עוזר, אני רק יכולה להתנחם שזה נגמר ככה ולא בצורה אחרת. אני לא בתולה כבר, אבל מפריעים לי זכרונות, הזכרונות שנשארו על גופי כצלקת שלא תמחק לעולם.
תודה ששמעתם את הסיפור שלי. תפחדו בנות, אל תגידו "זה לא יקרה לי כי עובדה שכן". אף אחת לא משקרת.
תודה, Unique Girl. נותרתי אילמת 
זה המייל, אנא ציינו את הניק המועדף וגו':
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
