9/2006
 ביקשתי מהם להפסיק אבל הם המשיכו לגעת בי
א' כתבה כאן את תגובתה:
ניסית לכתוב לאימייל שלך אבל לא הצלחתי, אז כותבת כאן:
לפני כמה ימים הלכתי עם חברה טובה שלי לפארק המים. עמדנו בתור למגלשות, כשמאחורינו חבורת בנים צעירים. הם זרקו לי הערות כמו שמנה" ו"מכוערת". לא התייחסתי.
אבל אז הרגשתי כזה פליק, מישהו נתן לי פליק בתחת!
ביקשתי מהם להפסיק אבל הם פשוט המשיכו לגעת בי ולתת עוד פליקים.
מה נותן להם זכות לגעת בגוף שלי?
לא בטוחה שזה עוד עדכני:
מגזין הנשים COSMOPOLITAN מעוניין לפרסם סיפור של הטרדה מינית. הסיפור יובא במסגרת המדור "הסיפור האמיתי", שעוסק בנשים צעירות שעברו משבר (בגידה, אנורוקסיה, התעללות וכו') אך גדלו ממנו והמשיכו בחייהן. המערכת פנתה לבלוג על מנת לאתר מישהי שתסכים להתראיין ולספר את סיפורה, אפילו בעילום שם!
אם יש כאן מישהי שמוכנה להתראיין - צרי איתי קשר באמצעות המייל ואני אקשר אותך עם המפיקה (שפנתה לכאן דרך המייל של הבלוג).
***
מי שמעה? מי יודעת?
לסיפור:
הסרטנית הגיבה לפוסט הזה:
שלום לך, אוכל לומר לך שאני מבינה את מה שאת עברת, כי גם אני נאנסתי בגיל צעיר מאוד, וזה השאיר לי טראומה נפשית קשה מאוד, ואין אף אחד בעולם שיבין אותך, חוץ מנשים שעברו את זה. במקרה שלי - האנס שלי היה חבר של הוריי, הוריי סמכו שהם (הוא ואישתו) ישמרו עלי, רק שהוא שמר עלי בדרך אחרת... ותאמיני לי שבמשך שנים התחמקתי מזה ולא הבנתי את חומרת מעשיו. רק בגיל ההתבגרות זה היכה בי, שגם אני נכנסתי לרשימה של הנאנסות. הוא לעולם לא יידע כמה שהוא הרס לי את הילדות ואת החיים. היום אני אמא לילדה, שפוחדת שגם לה לא יקרה שום דבר כזה. זאת צעקה לכל האמהות: בבקשה תעזרו לילדות שלכן, הן לא אשמות! בבקשה תעזרו להן, תתמכו בהן, הן זקוקות לכן...
כשאהבה הופכת לפחד, נענע.
לסיפורים (נא לציין ניק ולהמנע מפרסום סיפור בתגובות):
[email protected]
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
