זהירות – טריגר!!!
ס' חוותה מסכת התעללויות ארוכת שנים מצד אביה, וגם מצד אחיה.
נולדתי ברוסיה ובגיל תשע עליתי לארץ. הסיפור שאני עומדת לספר לכם התחיל כשהייתי עוד ילדה קטנה, בת שש. ברוסיה גרנו בבית של שני חדרים, חדר אחד להורים שלי, וחדר אחד לאחי ולי. לילה אחד אבא שלי הגיע לחדר שלי והעיר אותי (בעצם התעוררתי מזה שהוא נגע בי). אני זוכרת שלא היה לי כל כך נעים, אבל לא התנגדתי - זה אבא שלי, מה הוא כבר יכול לעשות לי? אם רק הייתי יודעת הייתי צורחת ומעירה את אמא, את אחי, את כולם. אני לא זוכרת את כל הפרטים כי זה קרה מזמן, ואחרי זה קרו כל כך הרבה דברים שפשוט אלו שהכי רחוקים – נשכחו. אבל באותו לילה אני זוכרת שדיברנו והוא אמר לי משהו, אחרי זה בקשתי ממנו לשתות, והוא אמר שאסור לשתות בלילה, או משהו כזה. בקיצור הוא לא נתן לי לקום לשתות. תמונה אחרת שאני זוכרת היא שהוא הכריח אותי לא לספר לאף אחד את מה שקרה שם – אבל זה כל כך מעורפל, שאני לא ממש זוכרת, אבל אני כמעט בטוחה שהוא הכריח אותי לרדת לו. אחרי זה הוא יצא מהחדר. חזרתי לישון, כשפתאום הוא חזר והביא לי כוס מים. הוא אמר שהייתי ילדה כל כך טובה, אז מגיע לי, וגם כי רציתי לשתות... שתיתי את כוס המים בלגימה אחת, הגרון שלי וכל חלל הפה היה כל כך מיובש. ואבא שלי אמר "אל תשתי ככה, תשתי לאט, שלא תיחנקי" - ויצא. חזרתי לישון. בבוקר כשקמתי, הוא הזכיר לי לא לספר לאף אחד. בעצם ככה זה התחיל. ייקח לי עוד 11 שנה לספר את כל המקרים שקרו לי ב-11 השנים שעברתי לצדו. ככה זה נמשך בחשאי. מדי פעם הוא בא כשכולם ישנו או כשלא היה אף אחד בבית... גם כשעלינו לארץ זה קרה, והוא אף פעם לא שכח להגיד לי לא לספר לאף אחד. ובאמת לא סיפרתי, גם כי פחדתי - לא יודעת למה.
שלוש שנים אחרי שעלינו לארץ, אמי טסה לרוסיה לבקר את המשפחה. נשארנו אני, אחי ואבא שלי לבד. אז הוא קרא לסבא שיהיה איתנו כל אותו החודש, בשביל לשמור עלינו כשהוא בעבודה. בלילה הרביעי, הוא קרא לי לחדר שלו. סבי עוד לא ישן אז הוא אמר לי "תצאי ותגידי לו שאת נשארת לישון אצלי". כל כך לא רציתי, הרי ידעתי מה הולך לקרות, הייתי כבר בת 11 כמעט 12, וכבר די הבנתי מה קורה שם. אבל בכל זאת לא רציתי לאכזב את אבא שלי שאהבתי אותו יותר מכל אחד אחר - תמיד העדפתי אותו על פני אמא שלי - אז עשיתי מה שהוא אמר לי. אל תנסו אפילו לדמיין מה קרה שם... לא רק שהייתי צריכה לרדת לו, הוא גם ניסה לחדור לי לטוסיק, מכיוון שהייתי בתולה בגיל 11. אני זוכרת שבכיתי וביקשתי ממנו שלא יעשה זאת, שאני לא רוצה, אז הוא הפסיק ובסוף לא חדר. וככה היה כל החודש, עד שאמא חזרה. כל כך שמחתי שהיא חזרה. אבל כלום לא עזר. אם לפני שהיא נסעה זה היה קורה פעם בהרבה מאד זמן, אז אחרי החודש הזה הוא היה בא לחדר שלי כל שבוע במיוחד בשביל זה. כשהוא היה חוזר ביום ששי בלילה שיכור ביחד עם אמי, אחרי שהם בילו עם חברים, הם היו רבים כשהם שיכורים. אחרי שהיא היתה נרדמת מרוב שיכרות, הוא היה בא אלי ומעיר אותי. אני זוכרת שתמיד הייתי אומרת לו "תבקש מאמא שתעשה לך את זה, למה אני?". הוא אמר לי "יש לך במה להתגאות, את עושה את זה יותר טוב ממנה". אני עדיין בהלם שהוא היה מספר לי דברים כאלה...
לילה אחד נמאס לי ושאלתי אותו למה הוא בא אלי ואמרתי לו שזה אסור ושזה לא טוב. לא רק בגלל שחשבתי כך, אלא גם בגלל ש-למה בעצם אסור לספר אם זה מותר? אז הוא ענה לי שהוא רוצה שאצבור נסיון לעתיד בשביל חיי המין שלי, על מנת שאדע מה, כמה ושהוא מעדיף להיות המורה שלי מאשר שמישהו אחר יעשה את זה. לילה אחד הוא אפילו ניסה להשביע אותי שאתן לו להיות הראשון שלי, שהוא יהיה זה שיקרע את בתוליי. כמובן שלא הסכמתי. סירבתי בתוקף עד שהוא התייאש והלך.
שנה לאחר מכן אבא שלי טס לרוסיה. כל כך שמחתי כל החודש הזה, זה היה כל כך כיפי אפילו שכל הזמן רבתי עם אמא שלי - אני ואמא שלי מעולם לא הסתדרנו, גם עכשיו לא. אני זוכרת שכל החודש הזה צחקתי המון וטיילתי עם חברים שלי. היתה לי בלב שמחה כזאת שלא היתה לי מאז גיל שש, ושעד היום היא לא חזרה, חוץ מאשר באותו חודש שבו הוא לא היה איתנו. אפילו אמא שלי שמה לב לשינוי, היא אמרה לי כמה פעמים שהיא לא ראתה אותי מאושרת כל כך כבר המון שנים. תארו לעצמכם שילדה קטנה בת שש מסרבת לצאת לטייל עם חברים שלה, שלפני זה היא כל כך אהבה לטייל איתם, ובמקום לטייל היא היתה יושבת בחדר שלה ומציירת ציורים של המשפחה שלה, רק שאיכשהו היא תמיד שכחה לצייר בהם את אבא שלה (לא ציירתי אותו כי רציתי שהוא פשוט ייעלם).
בגיל 13 הלכתי לפנימיה. לא בגלל בעיות כלכליות – מעולם לא היו לי בעיות של כסף בבית - פשוט עם אמא שלי לא הסתדרתי מעולם, ורציתי שמה שקרה לי עם אבא שלי ייגמר. קיוויתי שזה יקרה בפנימיה, כי אני רחוקה מהבית לשבועיים וכשאני חוזרת היא מתגעגעת אליי, אז יהיה שקט - היא לא תכעס עליי ביומיים האלה שאני בבית, מיום שישי עד יום ראשון מוקדם בבוקר. אבל זה מעולם לא קרה. אמא שלי תמיד מצאה על מה להעניש אותי ועל מה לריב איתי ואבא באמת התרחק קצת, אבל לא לגמרי - הוא עדיין היה בא אלי לפעמים לחדר והיה קורה מה שתמיד קרה. רק כשהייתי בפנימיה היה לי שקט.
בחופש הגדול שבין כיתה ט' ל-י', הכרתי בחור חמוד סוף בדרך. נהיינו ידידים טובים, דיברנו בטלפון, וכשהייתי חוזרת הביתה - היינו יוצאים, אבל לא היינו ממש חברים. עד שערב אחד, בחורף לפני שנתיים, הוא נישק אותי ונהיינו חברים. האמת היא גם שהייתי די דלוקה עליו, נקרא לו א'. אבל גם הוא ניצל אותי מינית. הוא ידע שאני בתולה, אז הוא עשה הכל כדי שנשכב - כן כן, הוא היה הראשון שלי, והכי לא מתחשב. ולא רק זה - לפני ששכבנו הוא היה הכי מתוק בעולם, אבל אחרי שנתתי לו את הדבר שהכי יקר לי, הוא כבר לא היה מתוק. למען האמת הוא נעלם, הפסיק להתקשר, וכשהיינו נפגשים – רבנו. בזמן הפנימיה התגעגעתי אליו נורא, אבל החלטתי שבסוף השנה אני חוזרת הביתה. אחרי זה נפרדנו.
יום אחרי הבגרות האחרונה שלי בכתה י', טסתי עם אבא שלי ואחי לרוסיה - תמיד אצטער על כך!!! ברוסיה הפשע משתולל ברחובות שחבל על הזמן, השוטרים מוכרים את עצמם בשביל בקבוק וודקה ופחדתי לישון לבד בחדר. בימים הראשונים ישנו אצלנו הדודים שלי. זאת היתה הפעם הראשונה שגם הכרתי את בן דודי הקטן, הוא היה אז בן שלוש – אתם לא יודעים איזה ילד מתוק הוא. אז ישנתי בחדר עם דודתי והאחיין שלי ישן איתי במיטה כי הוא לא רצה לישון עם אף אחד אחר - הוא ממש אהב אותי מהיום הראשון שהגענו. אחרי שהם חזרו לביתם (שכרנו דירה לחודש כי אצל המשפחה שלי לא היה מספיק מקום בשבילנו וגם די שמחתי שהיתה לנו דירה משלנו), פחדתי לישון לבד בחדר כי לא היו שם סורגים על החלונות והדירה היתה בקומה ראשונה. אז הלכתי לישון עם אבא שלי ואחי בחדר השני. בלילה, כשישנתי, בלי שארגיש הוא החדיר אצבע לאיבר מיני וגילה שאני לא בתולה. התעוררתי כשהוא כבר היה עם האצבע בפנים וישר זזתי כדי להוציא אותו. אז הוא אמר לי שאני כבר לא בתולה וניסה לחדור לתוכי בכוח. התחלתי לבכות וברחתי לחדר השני, רק אז הוא הבין מה הוא כמעט עשה ובא להתנצל והבטיח שזה לא יקרה יותר. אבל בכל יום ויום הוא היה מכריח אותי לרדת לו. חשוב לי לציין שבשלב מסויים, כשכבר התחלתי להתנגד, הוא היה מכריח אותי לעשות את זה. כך זה נמשך עד שחזרנו הביתה ומאז לא קרה יותר כלום.
עד שלילה אחד, תשעה ימים לאחר שסבא שלי נפטר, אמא שלי יצאה עם חברה שלה, אחי ישן אצלי בחדר - הוא פחד לישון בסלון כי סבא שלי ניפטר שם - ואבי קרא לי לחדר שלו. הוא הודיע לי שהוא לא מסתפק יותר בדברים קטנים, הוא רוצה משהו הרבה יותר מספק. הוא רצה שאני אשכב איתו. סירבתי, התחלתי לבכות ולהסביר לו מה אני מרגישה בקשר לזה, אז הוא אמר לי שאני צודקת ושאסלח לו על כך שהוא חרא של אבא ונכנס לאמבטיה (אבא שלי ניסה להתאבד הרבה מאד פעמים ופעם אחת כמעט הצליח, אמא שלי הצליחה להכנס בזמן לאמבטיה כשהוא כבר כמעט לא נשם). ידעתי למה הוא הלך לאמבטיה. נכנסתי אחריו והוא ביקש שאצא. אמרתי לו שאני לא משאירה אותו לבד וביקשתי ממנו להבטיח לי שלא יעשה לעצמו כלום. הוא אמר שהוא לא יכול להבטיח משהו שהוא לא יעמוד בו. נשארתי איתו ודיברנו, הוא אמר שלאנשים כמוהו לא מגיע לחיות, ונשברתי - אני מקווה שלא תציפו אותי בתגובות שליליות על כך – שכבתי איתו בשביל שהוא לא יתאבד. במהלך הזמן שזה קרה לא הפסקתי לבכות ולא הרגשתי כלום, אפילו לא שהוא חודר לתוכי, פשוט הדחקתי את זה. וכשכבר לא יכולתי יותר – ביקשתי שיפסיק. הוא אפילו לא שם לב שבכיתי. אז הוא אמר לי שהוא עוד לא גמר ועוד פעם הכריח אותי לרדת לו. אבל זאת היתה הפעם האחרונה של כל הדברים שקרו בינינו. אחרי זה כבר ממש לא יכולתי לסבול את זה ופשוט צעקתי עליו שאני לא סובלת את זה, שאני סובלת מזה ושזה לא בריא בכלל כל מה שקרה במהלך אחת עשרה השנים האחרונות. לא משנה מה - סירבתי לחזור על זה עוד פעם, וככה סיימתי את העניין הזה, אני מקווה שזה נגמר... כי עד עכשיו היה שקט!
אם זה לא מספיק מזעזע, קבלו תוספת: אחי הקטן היה נוגע בי במקומות אינטימיים ומאונן תוך כדי זה. זה היה קורה בלילה, כשהוא עוד ישן איתי באותו החדר. תפסתי אותו כמה פעמים וסיפרתי להורים שלי, אבל הם לא ממש עשו לו משהו – הם צעקו עליו ואמרו לו שזה אסור. לילה אחד התעוררתי כשהוא ניסה להכניס את הזין שלו לפה שלי וסיפרתי על זה להורים שלי ודרשתי שיעיפו אותו מהחדר (זה קרה בלילה שבין יום שבת לראשון, בתקופה שלמדתי בפנימיה). סיפרתי את זה גם לעובדת הסוציאלית שלנו כדי שהיא תתערב, ורק אז הוא באמת עבר לישון בסלון. אבל באותה טיסה לרוסיה, לא רק שאבא שלי מצד אחד עשה את מה שעשה - גם אחי נגע בי מהצד השני, ושניהם לא ידעו אחד על השני. כשסיפרתי לאבא על אחי, אז אחי הפסיק. הלוואי שיכולתי לספר גם על אבא, אבל כל כך פחדתי שהוא יעשה לעצמו משהו, כי מבחינתי אני אוהבת אותו למרות הכל. אם יקרה לו משהו אני לא אסלח לעצמי על זה בחיים.
כדי שלא תתחילו לשאול למה לא סיפרתי וכל מיני כאלה: אני מאד מאד אוהבת את אבא שלי למרות הכל. אם הייתי מספרת, אז הייתי מפרקת את המשפחה ולא רציתי בזה. הוא היה נעצר, או שחס וחלילה מתאבד או מנסה עוד פעם. כמו שכבר אמרתי - אני מאוד אוהבת את אבא שלי, תמיד אהבתי אותו, גם כשכעסתי ושנאתי אותו על מה שעשה לי, לא רציתי שיקרה לו משהו רע. אם היה קורה לו משהו - הייתי מאשימה את עצמי, בגלל זה הסכמתי לשכב איתו באותו לילה. אם הוא היה מתאבד, הייתי עושה את אותו הדבר אחריו, כי לא הייתי מסוגלת לחיות עם ייסורי מצפון שהוא התאבד בגללי.
עכשיו, אחרי שכל זה נגמר, אני רואה את ההשפעה שיש לזה עלי. אני לא מפסיקה לבכות, אני מרגישה מלוכלכת. יש לי חבר כבר די הרבה זמן ואני מסרבת לקיים איתו יחסי מין והוא לא מבין למה. אני מספרת לו מליון ואחד תירוצים, אבל אני יודעת שבסוף זה ייגרר לפרידה אם לא אספר לו את האמת. אבל אני פשוט כל כך מתביישת לספר את זה, שאני חושבת שבחיים אני לא אספר את זה פנים מול פנים. לכן טוב שיש בלוגים, שבהם אפשר לספר בלי שבאמת יודעים מי הבנאדם שעומד מאחורי הסיפור ולא מכירים אותו אישית. אני מנסה להשתקם ולצאת מהדכאון שבו אני שרויה עכשיו. זה בלתי נסבל, האמינו לי, בלתי נסבל...
תוספת לרשימות בצד: א י ך י ת כ ן מאת חלי גולדנברג.
לסיפורים (אנא ציינו כינוי מועדף):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
