nalya לא תסלח לעצמה לעולם על כך שנתנה לזה לקרות, כלומר שלא התנגדה יותר ממה שהתנגדה לבחור שהכירה וניסה לעשות לה דברים בכוח.
אולי זאת לא הייתה תקיפה, אבל אני פשוט לא מסוגלת לשכוח. נכון, הכל היה בהסכמה, כביכול. זה קרה לפני חודשיים בערך, הייתי בסמינר כלשהו.
אני בת 16 והוא עוד מעט בן 21. חייל. הכל התחיל בדיבורים, בשאלות, בידידות הכי נעימה שרק אפשר. והוא היה כל כך עדין איתי, ובאמת שהרגשתי מוגנת. הוא כל הזמן דיבר על איך שאני אמנם בת 16, אבל מתנהגת כמו אישה בוגרת, ועל כמה שאני יפה, אפילו בלי איפור. ואני אהבתי את זה, לא היה כמעט מגע פיזי בינינו וזה התאים לי. אחרי שלושה ימים באותו סמינר, היינו לבד בחדר שלו. זה היה כבר לילה והכל התחיל בתור מסאז' תמים. הוא חיבק אותי, ולי כמובן שלא הייתה שום התנגדות, ואז נישק אותי. הכל היה בהסכמה. ושוב הוא חזר על כמה שאני יפה. באותו יום ישנו ביחד בחדר שלו, רק אנחנו. לבד. הרגשתי כמו מלכה. בכל זאת, בשביל ילדה בת 16, זה לא עניין של מה בכך שחייל בן 21 רוצה אותה ואומר לה שהיא יפה, ואפילו מכבד אותה ומתנהג אליה יפה. אבל מהר מאוד זה השתנה. יותר מדי מהר.
אחרי יומיים שהרגשתי בהם באמת כמו מלכה, הוא החליט שהוא רוצה יותר ממה שאני מוכנה לתת. שוב לילה, היינו לבד בחדר (זה היה עניין רגיל ש"זוגות" הסתגרו בחדרים לבד בלילה, מן הסתם זה היה סמינר..ואנחנו כבר ילדים גדולים, ואין כיבוי אורות או דברים מהסוג...). הוא נישק אותי ושלח יד אל מתחת לחולצה. בהתחלה אמרתי, טוב, הוא בן 21, תתפשרי קצת, זה לא כזה ביג דיל. את כבר לא ילדה קטנה (חשוב לציין שאמנם אני לא בתולה, אבל כנראה שיותר מדי תמימה). ואז הרגשתי את היד השניה שלו גולשת לי במורד הרגל... קפאתי. לא הייתי מסוגלת לזוז והוא ניסה להוריד לי את החולצה. אבל אז כבר לא יכולתי יותר, קמתי ואמרתי לו: "א', אני לא רוצה, אני לא מסוגלת, אני עוד ילדה קטנה, אני לא רוצה את זה". והוא כמובן עשה את ההצגה הזאת, של "המתחשב" ואמר שבקצב שלי, ורק מה שאני רוצה. בשאר הימים של המחנה הלילות עברו אותו דבר. כל לילה הוא ניסה ואני עצרתי אותו.
עד שזה הגיע לשיא. אמרתי לו שאני ישנה אצלי בחדר. בלעדיו. והוא התחנן, וביקש, ואמר שהוא ישן על המיטה השניה, רק שאבוא. וברוב טיפשותי, הסכמתי. באותו לילה, אחרי מספר בירות די גדול שהושקיתי בהן, הוא שכב לידי במיטה, למרות שהבטיח שלא יעשה את זה, ולחש לי באוזן שהוא רוצה לשמוע אותי גומרת... כשהסתובבתי לקיר, הוא שאל אם אני לא רוצה להרגיש אותו בתוכי. ולא. אני לא רציתי. אבל לא ממש היה לו אכפת. ובמצב של שכרות הוא החליט שמשחקים משחק. הוא מפוקס לגמרי, ואני שתויה. הוא מוריד בגד, ואני מורידה אחריו. הוא היה בבוקסר והפשיט אותי. השאיר אותי בתחתונים. חיבק ונישק את הגוף שלי. וכל הזמן לחש לי באוזן שאני יפה. ובכיתי. לא הפסקתי לבכות. אמרתי לו שיפסיק, שאני לא רוצה. ולא יכלתי להתנגד לו פיזית. הוא גם לא הכאיב לי, הייתי שיכורה. הייתי מתה. אבל אמרתי שאני לא רוצה. והוא ביקש, ממש ביקש יפה: "תמצצי לי, נו רק קצת, אני רוצה להרגיש אותך." ודחף לי את הראש למטה. רציתי להקיא. בשארית כוחותיי רצתי למקלחת ונעלתי את הדלת. לפני שהוא יבקש לחדור אליי, רק קצת. ושטפתי את עצמי עם המים הכי חמים שרק יכלתי. לשרוף כל זכר. והקאתי, ורציתי לקבור את עצמי על שנתתי לזה לקרות, כי הייתי יכולה להתנגד. והייתי יכולה להיות יותר ברורה, למרות שאמרתי לו שאני לא רוצה.
בימים האחרונים של הסמינר, אחרי שזה קרה, נצמדתי לשתי חברות שלי, ולמרות הכל הוא ביקש סליחה. וסלחתי. והוא נישק אותי. ונגעלתי. ולא אמרתי כלום. כי פחדתי. אני לא יודעת איך להסביר את התחושה של הפחד, אבל לא הייתי מסוגלת להגיד לו לא. ואני לא אסלח לעצמי על זה לעולם.
בסוף הסמינר הוא ביקש להפגש איתי עוד פעם. לשמור על קשר. ואני, שהייתי במין אופוריה של פחד, פשוט הנהנתי עם הראש תנועה לא ברורה, בין כן ובין לא. והוא התקשר. הסכמתי לפגוש אותו. ופה טעיתי שוב. כי זה חזר על עצמו, והוא הבטיח לי שהוא יעשה ממני אישה אמיתית. אחרי כמה ימים, בתמיכה נפלאה של חברה טובה, ניתקתי איתו קשר. וסיננתי בכל פעם שהוא התקשר. היום הוא לפעמים שולח אי מייל, לפעמים אני עונה.
ועל זה שנתתי לכל זה לקרות, אני לא אסלח לעצמי לעולם. אבל יצאתי עם שעור לחיים - ותדעו כולכן, שאישה אמיתית זאת לא אישה שנתנה לו "לעשות אותה". אישה אמיתית היא זאת שידעה להגיד לו לא.
הפוסט עלה גם בפוליטינט, הצביעו שם.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
mybodyster@gmail.com
בבלוג זה
בכל הבלוגים
