קרן (שם בדוי) חוותה תוקפנות מינית מצד אחד מ"החבר'ה" כשהיתה שיכורה.
ברצוני לכתוב סיפור שאני עברתי בחיים שלי, אין לי מושג אם זה משתווה לסיפורים אחרים כאן אבל זה לא חשוב.. אני רוצה להוציא את זה כבר, זה לא ממש מספיק לי שרק חברותי הטובות יודעות מזה...ארצה גם שאנשים אחרים יזהרו קצת.
כיום אני בת 14 וחצי, אך בגיל 13 עברתי לא מעט הטרדות מיניות ואף תקיפות. אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול, כל המבטים האלה ברחוב... כל המבטים שמפשיטים אותי, שגורמים לי להרגיש צמרמורות... לחשוב שמשהו לא בסדר אצלי, כשלמעשה המחשבה שלהם עליי "בסדר גמור". מאוד לא נעים ללכת ברחוב עם הצקות מסביב של "איזה שדיים!", "איזה תחת!", "ילדה רוצה למצוץ לי?" ולא רק ילדים אלא גם אנשים מבוגרים, שזה יותר הציק... רק אחרי הרבה צעדים הרחק מהם הייתי מקללת אותם ואפילו בוכה קצת.
אני ילדה די שקטה, לא אחת שעושה רעש, צועקת, רצה הרבה, משתוללת וכאלה. אנשים מכנים אותי "פריקית", "מוזרה" עם "בעיות נפשיות", זה סטיגמות של אנשים שמהם למדתי להתעלם די מזמן... עד שהתחילו להמציא עליי שמועות שאני שרמוטה, שאני שוכבת עם אנשים... שאני ככה וככה... זה כבר התחיל ממש להציק לי כי אנשים הסתכלו עליי אחרת ואפילו חברות שלי התעלמו ממני... אז הכרתי דרך ידיד טוב שלי חברים חדשים, ה"חבר'ה" שתמיד רציתי כולם יושבים ביחד... יש אפילו גיטרה, וזה כל כך נחמד. אבל החבר'ה האלה השתמשו בסמים... ואני? יחד איתם. הו... איזה נוסטלגיות עוברות בראשי עכשיו...
אני זוכרת את היום שהשתכרנו, הדבר היחיד שאני זוכרת שמישהו ניסה להוריד ממני את הבגדים ולא ממש רציתי אז הוא התחיל בכוח ואז לא הצלחתי להתנגד כי כשאני שיכורה אני מרגישה חולשות בגופי. ונרדמתי... קמתי אומנם עם בגדים, אבל אין לי מושג מה קרה באותו לילה... הבנאדם הזה רדף אותי, המשיך להציק לי למשך שנה שלמה... שנה שלמה של גיל 13-13 וחצי... שזה גיל של תמימות בעיקרון, איזה תמימות הייתה בי אז? איזה?
עד היום, לא רק שזה זכור לי בזכרוני גם יש לי צלקת בירכיים. אני זוכרת שהוא רצה להוריד לי את הבוקסר שלי ולא הסכמתי וירקתי עליו... אז הוא זרק עליי כיסא. היה אז קיץ, אמא תמיד שאלה אותי: "מה זה הסימן הכחול שיש לך שם?" ותמיד הייתי אומרת "נפלתי, בשכונה... לא ראיתי לאן אני הולכת" וחירטוטים אחרים... זה היה סימן כחול סגול ממש רציני, אבל היום נשאר מזה צלקת חומה כזאת מוזרה... לא התביישתי עם זה בבריכה כשהלכתי עם בגד ים, שמה כבר לא איכפת לי מה אנשים חושבים עליי... אחרי כל מה שחשתי בבצפר.
והבנאדם הזה שרדף אחריי שנה שלמה ולא הפסיק? עבר לחו"ל. ולמזלי, אני לא רואה אותו יותר... אבל מפחדת שהוא יחזור... מפחדת שהוא ירביץ לי... למרות שמהחברים שלו התרחקתי אחרי שנגמלתי מהסמים... מהגראס והקוק ב-350 שקל. אלו פרטים שישארו בזכרוני לעד. מצאתי לי חברים חדשים כיום. אני מסתובבת רק איתם, הם האנשים האמיתיים הטובים והיחידים שאני סומכת עליהם בעולם הזה... אני מבקשת ממכם, מתחננת אפילו... תשתדלו כמה שפחות לשים לב למה שאומרים עליכם כי תראו מה יצא לי מכל זה, רק שיט.
אנשים ששואלים מדוע לא התלוננתי - זה כי אני חושבת שזה לא כזה רציני שיש על מה להתלונן וכי אני ממש פוחדת... פוחדת מהתלונה וממנו.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
