החבר של ענבל (שם בדוי) איים עליה והפעיל כלפיה כוח כדי שתתן לו. רק כשעזבה לבית ספר אחר והחליפה את כל אמצעי ההתקשרות איתה - הצליחה להפטר ממנו.
כשהגעתי בטעות לבלוג הזה החלטתי לכתוב, למרות שהדחקתי את זה במשך שנה וחצי.
כשהייתי בת 14 חבר שלי הטריד אותי מינית. לא הייתי תמימה, ידעתי מה הוא עושה וגם ניסיתי להתנגד, אבל כלום לא עזר. בהתחלה הוא היה בסדר גמור, הוא לא זירז אותי ולא כלום. אחרי חודש הוא כנראה החליט שהוא חיכה מספיק. קבענו ששי אחד לצאת לקניון, אבל כשהוא בא לקחת אותי הוא ביקש שנעבור בבית שלו לדקה כי הוא שכח משהו. אז נכנסנו לבית שלו. ההורים שלו לא היו בבית. כהרגלי, נכנסתי לחדר שלו והתיישבתי על המיטה כשהוא מחפש משהו בסלון. בטחתי בו לגמרי כי הוא אף פעם לא נתן לי סיבה לחשוד בו או לפחד ממנו. הוא חזר לחדר דיברנו קצת והוא התחיל נשק אותי וללטף אותי במקומות אינטימיים. הזזתי את ידיו, הוא החזיר אותן ובאיזשהו שלב הוא נשכב עליי ואני לא יכולתי לעשות כלום. לא, הוא לא הלך עד הסוף, למרות שהיה קרוב לזה.
כשהוא גמר הוא קם ממני ואז נפתח הפקק שעמד לי בגרון. צעקתי עליו שהוא מפגר וכל מה שהוא עשה היה להסתכל עליי ולהגיד שאני לא התנגדתי. שנאתי אותו, קמתי והלכתי. אחר כך, בבצפר, הוא ביקש ממני סליחה. לא סלחתי. הוא לא עזב אותי וביקש סליחה שוב ושוב אמר לי עד כמה שהוא דפוק ושהוא מצטער ושזה בחיים לא יקרה שוב עד שנשברתי וסלחתי לו. היה לו מבט כל כך אוהב בעיניים שפשוט לא יכולתי לעמוד בזה.
שבועיים אחר כך הוא שאל אם אני רוצה להפגש. היססתי אבל הסכמתי. שוב אליו ושוב ההורים שלו לא בבית. אני לא יודעת מה עשיתי עם המוח שלי אז. קרה אותו סיפור רק שהפעם אני צעקתי עליו תוך כדי שיעזוב אותי, לא יכולתי לסתום יותר, קיללתי הרבצתי אבל הוא לא הרפה. הוא היה חזק וכבד ממני והרגשתי שאין לי ברירה אלא לחכות שהוא יסיים את מה שהתחיל. הוא קיבל הכל בתור משחק. הוא חשב שאני צוחקת, הוא אפילו העז להגיד לי פעם שהוא יודע שאני רוצה את זה. הוא חטף סטירה ואני חטפתי עוד הטרדה. כל הזמן הזה לא סיפרתי, שתקתי, והוא איים שיספר לכולם שאני נותנת. ואז הוא היה מבקש סליחה, עם עיניים דומעות, והתחננויות, והבטחות, הוא היה קונה פרחים ומבקש שאסלח, שאתן לו הזדמנות אחרונה ואני הייתי סולחת. ואחרי שלוש הטרדות (על אחת לא כתבתי) - החלטתי שאני כבר לא אסלח לו שוב.
הוא עקב אחריי במשך יומיים, לא נתן לי מנוחה, לא הרפה וכשראה שאני לא נשברת הוא מצא טריק חדש לגרום לי לסלוח לו. כבר לא היה איכפת לי מכלום, וגם האיומים שלו שהוא יספר לכולם עליי לא עבדו עליי (והוא לא סיפר) אז הוא אמר שהוא יתאבד. כמובן שלא האמנתי לו. ואמרתי לו שאני חושבת שהוא משקר ולא הסתכלתי לו בעיניים, כי פשוט לא יכולתי, ואמרתי לו שירפה ממני אבל הוא לא עזב אותי. הוא כתב לי מכתבים, אסמסים, מיילים עם שאלות איך כדאי לו להתאבד, ואני לא הגבתי.
יום אחד הוא הביא סכין לבצפר. הוא גרר אותי אחרי השיעורים בתירוץ שזאת הפעם האחרונה שאני אשמע ממנו ואני חשבתי שהוא סוף סוף עוזב אותי לנפשי. הוא הוציא את הסכין והראה לי אותה, אמר שככה הוא יתאבד אם אני לא אחזור להיות חברה שלו. סירבתי. הוא הרים את הסכין לעבר ידו ועשה תנועה כאילו הוא הולך לחתוך וורידים. נבהלתי אבל ראיתי שהוא לא חתך באמת. הוא אמר שבפעם השנייה זה לא יהיה בצחוק. הסתכלתי בעיניים שלו וראיתי מבט קר וחשבתי שאולי הוא מסוגל לזה. הוא הרים את היד עם הסכין וקירב אותה לידו השניה. לא יכולתי להרגיש שאני הרגתי אותו. עצרתי אותו והסכמתי לחזור אליו.
במשך חודשים הוא היה מביא אותי אליו ומשכיב אותי על המיטה שלו. במשך חודשים הוא עשה לי מה שהוא רצה, והעמיד פנים שאיכפת לו ממני, עם הזמן התרגלתי לבכות בלי קול מתחתיו, ועם הזמן התרגלתי לשתוק. לא סיפרתי, פחדתי, הוא אמר שהוא יתאבד, הוא אמר שאיכפת לו ממני, ושיכולים לאסור אותו על זה ואז הוא לא יראה אותי ויתאבד. והוא כל הזמן איים שהוא יתאבד. אבל באיזושהי דרך חולנית עדיין היה איכפת לי ממנו. אחרי כמה זמן חברתי הטובה ביותר שמה לב שאני נעלמת כמעט כל יום בשעה קבועה מהבית. הוא שמה לב שהמצב רוח שלי ירד ושאני דכאונית. היא שאלה אותי, דאגה לי, ובסוף היא ממש חקרה אותי. לא סיפרתי לה. ידעתי שהיא לא תוכל שלא לספר ולעזור לי, אז המצאתי שיש לי בעיות בבית. לאחר מכן כל פעם שהייתי לידה השתדלתי להיות שמחה כדי שלא תחשוד.
אחרי שנה וקצת זה נגמר. התחילה שנת לימודים חדשה ואני עברתי לבית ספר אחר, אחרי הרבה שכנועים של ההורים. החלפתי פלאפון, החלפתי מייל, אייסיקיו ומסנג'ר, ועכשיו טוב לי בבצפר החדש ואפילו מצאתי דרך להדחיק את הזכרונות. אבל עכשיו אין לי חבר כי אני לא מסוגלת לבטוח באף אחד ואני לא יודעת אם אי-פעם אהיה מסוגלת.
על הקפאון.
השר לשעבר רמון הורשע במעשה מגונה.
מדינת ישראל נגד חיים רמון - פסק הדין.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
