mybody

יש לציין שאני זו שהתחלתי אתו.

ראיתי אותו מופיע ברחוב, והוא מצא חן בעיניי, אז כשהוא סיים ואסף כסף בכובעו באתי וביקשתי את מספר הטלפון שלו. יש לציין גם שבמקרה הייתי לבושה בחצאית וגופייה בעלת מחשוף. יש לציין שבשיחת טלפון היחידה שקדמה לדייט שלנו, שיחקתי את תפקיד הבחורה הבוגרת, הבשלה, לא דיברתי על סקס אבל כן יצרתי רושם של בחורה שכבר אינה ילדה ויש לה ניסיון חיים. אני נורא מנסה לחשוב שלא הבאתי את זה על עצמי, שזו לא הייתה אשמתי, שהוא היה הדפוק בכל העסק. בזמנו, בשעת המעשה, הרגשתי שאני חייבת לו משהו כי הצגתי עצמי באופן מסויים שמחייב אותי "לתת לו". אבל לאחר מעשה, גם אז וגם היום, הבנתי שלא הייתי חייבת לו כלום. שהוא ניצל את החולשה הנפשית שלי, שהוא ניצל את זה שהרגשתי לא נעים על שיצרתי רושם של מנוסה, ניצל את נקיפות המצפון שלי ללא הנד עפעף בתקווה שזה יביא לו סיפוק מיני.

הדייט התחיל טוב. הוא אסף אותי, הוא הציע שנלך לים, אמרתי סבבה. כשהגענו הוא החנה באיזה חניון נטוש, ואז הסתבר שהוא התכוון שנישאר באוטו. אני לא מטומטמת, והבנתי בדיוק שאם נישאר באוטו, הדיבורים יפסקו תוך עשר דקות ויעברו למשהו שלא נראה לי הגיוני לעשות עם בנאדם שאני לא מכירה. אז ביקשתי שנלך לשבת איפשהו, הוא ניסה לשכנע אותי להישאר, הבנתי שכדי לשכנע אותו אני אצטרך תירוץ יותר נורמלי, אז אמרתי שאני קלסטרופובית ושלהיות ככה סגורה באוטו עושה לי רע. (כשאני חושבת על זה בדיעבד – הייתי צריכה להבין עוד אז, כשהוא רצה שנישאר באוטו, שמשהו כאן לא בסדר, אבל אני יכולה להיות מטומטמת לפעמים, ולכן לא ממש הבנתי שמקומי לא כאן, והמשכתי בערב שנועד להיות כישלון חרוץ).

אז יצאנו מהאוטו והלכנו על קו החוף בחיפוש אחר מקום חביב לשבת בו. עברנו באבולעפיה, הוא היה רעב אז הוא הזמין טוסט. עד שהאוכל היה מוכן ישבנו על ספסל ודיברנו, הוא דווקא היה ממש חמוד, ומצחיק, שמחתי שהרושם הראשוני שקיבלתי ממנו אז כשהופיע ברחוב לא היה מזויף. קשקשנו, הוא הוביל את הנושא, כמובן, לסקס, עוד רמז שהייתי אמורה להבין שאין מה לחפש כאן, אבל לא. הוא שאל מה הדבר הכי מוזר שעשיתי, לא ידעתי ממש מה לומר, עניתי את הדבר הכי מוזר שיכולתי לדלות מזכרונותיי - שכשהייתי בת 16 עשיתי שלישייה עם בחור בן 28 ועוד בחורה. הטוסט הגיע, התחיל לרדת גשם אז הלכנו למגדל האופרה וישבנו שם בפנים באיזה שולחן. הוא אכל, המשכנו לדבר, באמת שהוא היה מאוד נחמד, וחתיך.

באיזשהו שלב הוא שאל אם אף פעם לא היה לי חבר, עניתי שברור שכן, אבל אף פעם לא ליותר מחודש פחות או יותר. הוא שאל למה, עניתי שאני לא יודעת, כי תמיד יש בעיות קטנות שכאלה, ובמקום להתמודד אתן ולנסות לפותרן אני ישר חותכת את החבילה, מה שנכון. הוא אמר שאני לא צריכה לעשות את זה, שאני בחורה מקסימה, שאם אני אתן לזה צ'אנס זה עשוי לעבוד, בלה בלה. אני לא טיפשה, אז לא ממש בלעתי את כל החרא הזה של  "את מקסימה", אבל לרגע קיוויתי שאולי יחסי הציבור הרעים שעשיתי לעצמי בשיחת הטלפון שלנו לא חתמו את גורלי, ואולי הוא יכול לחשוב עליי בצורה רצינית, לא רק כאיזו בחורה שהתחילה אתו ורוצה לזיין אותו. אחרי הכל – הוא חתיך, הוא נחמד, הבדל הגילאים בהחלט לא היסטרי, אולי זה יכול לעבוד. (ואולי לא).

אחרי כמה דקות של שיחה כזאת, הוא נישק אותי. והוא בהחלט מנשק טוב. הערב התקדם מאוד יפה, השיחה קלחה, צחקנו, התנשקנו, הכל נראה מצוין. הוא הציע שנחזור לאוטו, ואני לא הבנתי – השעה הייתה מוקדמת. שאלתי אותו אם הוא סינדרלה, אם הוא הופך לדלעת בחצות, והוא צחק וענה שלא. הייתי צריכה להבין שכשהוא אומר שצריך לחזור, הוא לא מתכוון "בואי, מאוחר, אני אחזיר אותך הביתה", אלא "יאללה, שברנו את הקרח עם איזו נשיקה טובה, עכשיו בואי נמשיך בכיוון הזה בֶמקום קצת יותר אינטימי". אני טיפשה.

אז חזרנו לאוטו, שמתי חגורה, הוא חייך חיוך ממזרי, שיחרר אותה ונישק אותי. עכשיו כבר הבנתי בדיוק במה מדובר. ולא רציתי. לא כי הוא לא חמוד, או נחמד, דווקא בגלל שהוא כן. לא היו לי אשליות כלשהן בסגנון "עכשיו נהיה חברים לעולם ועד", אבל כן חשבתי שאולי, אולי עשיתי עליו מספיק רושם טוב כדי שהוא לא יחשוב רק על איך להיכנס לי לתחתונים. ושוב – אני טיפשה. הייתי צריכה להבין שהוא לא ירצה שום דבר אחר, בייחוד מבחורה שהכריזה על עצמה מראש כפתוחה מינית בדרך התנהגותה ודיבורה. אבל הוא היה ממש חמוד, ולא רציתי שזה יתגלגל לשם כל-כך מהר, כי ידעתי שאז יגווע מה שזה לא יהיה שהרגשתי שיכול להיות, יגווע עוד בטרם התחיל.

"אני צריכה לחזור הביתה. אמא שלי קצת קשוחה, והיא תכעס אם אחזור מאוחר". החיוך שלו הבזיק בחושך, ופתאום קלטתי שאני נעולה באוטו עם בחור זר באמצע מגרש חנייה נטוש. "היא תכעס גם אם תחזרי עכשיו. אל תהיי כזאת, רק עוד חמש דקות." והוא נישק אותי, שוב ושוב, בתשוקה גוברת, ואני ביקשתי, שוב ושוב, שנלך הביתה, והוא – "רק חמש דקות, רק חמש דקות." כמו טיפשה, האמנתי לו. חמש דקות הוא אמר, חמש דקות נתתי.

אז התמזמזנו במשך איזה חמש דקות, ידיים נדחפות לכל מיני מקומות, אבל חמש דקות עברו, וביקשתי שנלך. "נו, את יכולה להתעכב עוד קצת, לא יקרה כלום, אמא שלך לא תהרוג אותך, וזה לא יקח יותר מדי זמן, תאמיני לי." זה לא מצא חן בעיניי. עדיין לא ממש נפל לי האסימון, לא בדיוק הבנתי מה קורה כאן, אז ביקשתי שיגיד לי – דוגרי – מה הוא רוצה. "את לא מעדיפה לגלות בעצמך?", הוא ענה, אפוף רמיזות מיניות שרק עצבנו אותי, והתעקשתי שיהיה כנה אתי, הוא ניסה להתחמק מספר פעמים, בסוף נכנע והודה – "אני רוצה לשכב אתך. wrong answer, dear. "תשמע, אני יודעת שזה נראה מוזר בהתחשב בשיחות שהיו לנו הערב, בטח הצטיירתי בעינייך מאוד פתוחה מינית, אבל אני לא שוכבת בלי אהבה. מין עיקרון דון-קישוטי שכזה".

מבט האכזבה על פניו היה ברור כשמש. הנחישות שלי התחילה מתפוררת, הרגשתי ממש רע עם עצמי, שאני נותנת לו רושם אחד, מפתחת אצלו ציפיות, ואז מתנהגת בצורה שלגמרי לא תואמת את מה שהצגתי. זה לא היה בסדר מצדי, אבל את הנעשה אין להשיב. "טוב, אז...", הוא אמר, בתקווה מחודשת, "יש דברים אחרים. ומאחר וכבר התחלת, כדאי שתסיימי את מה שהתחלת. זה לא נעים להשאיר אותי ככה".

-"די, נו, באמת שאני צריכה לחזור. זה לא חמש דקות, גם לא עשר, כבר מאוחר ואני רוצה הביתה".

הוא הביט בי, מבטו רציני.

"תראי, אני יכול ללכת הלילה לישון כשאני חושב עליך בחיוך. ומצד שני, אני יכול ללכת הלילה לישון עם כאבים. מה את מעדיפה?"

לא רציתי שהוא יילך לישון עם כאב ביצים. לא התכוונתי לגרום לזה בכלל, ביקשתי ממנו, עוד כשרק התחלנו להתנשק, שיפסיק ושייקח אותי הביתה, כי ידעתי שזה לא ייגמר. הוא זה שהתעקש "חמש דקות", ביודעו שחמש דקות לא יספיקו, ואני ביקשתי שוב ושוב שלא, והוא לחץ. מה יכולתי לעשות?

"אני לא רוצה שתלך לישון עם כאב ביצים. אבל כל העסק הזה ממש לא נוח לי".

יצא המרצע מהשק.

"אני מבין שזה לא נוח לך, אבל את לא יכולה להשאיר אותי ככה, נו, דקה אחת וזה ייגמר".

ובשנייה אחת, לפני שהספקתי להגיב, הוא שיחרר את הכיסא, הכיסא נפל אחורה והוא נשכב עליי, גופו כבד עליי ומראו ממלא את כל שדה הראייה שלי. פתאום קלטתי כמה מטומטמת אני, כמה מסוכן המצב שאני נמצאת בו.

"אל תדאגי", הוא אמר כאילו קרא את מחשבותיי, "אני מכבד את רצונך, ואני לא אשכב אתך, אבל את לא יכולה לעורר אותי ככה ואז להפסיק, יאללה, דקה אחת וזהו, תעשי לי טוב".

הייתי מספיק טיפשה ומספיק עם הרגשה רעה כדי לחשוב "טוב, נו, הוא צודק, זה באמת לא יפה, אם כבר התחלתי אני אסיים, ביג דיל, אעשה לו קצת ביד, הוא יגמור ונלך הביתה, זה לא יהרוג אותי, אין טעם שאני אעמיד פנים שאני מריה הקדושה כשאני לא".

אז שיתפתי פעולה, אם כי כשהוא ניסה לגעת בי חזרה הפסקתי אותו די מהר. אני לא כאן בשביל התענוג המיני שלי. אני עושה את זה כי לא הותרת לי ברירה, אבל בוא לא נאריך את זה יותר מדי, בוא נסיים עם זה וזהו, אני רוצה את הדובי שלי. כעבור מספר שניות הרגשתי אותו דוחף את הראש שלי למטה, לכאורה בעדינות, ואני התנגדתי, גם בעדינות. כך היה איזה פעמיים-שלוש, עד שהוא אמר מילולית, באנחת-סרטי-פורנו שהחליאה אותי – "אני רוצה שתרדי לי".

אני בת 28 היום. עברתי גילוי עריות, התעללות מינית, אונס, כל דבר שאפשר לחשוב עליו עברתי.

את א' הכרתי כשהייתי בת 15.5, אחרי הפלה כתוצאה מגילוי עריות, מה שאומר שהייתי במצב נפשי איום ונורא. הוא היה בן 43 כשהכרנו, ואני התאהבתי בו מהרגע הראשון. זה נשמע מוזר, אני יודעת, אבל הוא האהבה הכי גדולה ומטורפת שהייתה לי. הוא פחות או יותר האהבה היחידה שהייתה לי. הייתי ילדה בת 15, מוטרפת אחרי שנים של סבל, בטוחה שאני הכי איומה ונוראה, שאפחד לא יאהב אותי לעולם, ומישהו, גבר בטוח בעצמו, סקסי בטירוף, רוצה אותי. הייתי מוכנה לעשות הכל כדי שהוא יאהב אותי. גם כשהוא הרביץ לי, הייתי בטוחה, ידעתי, שמגיעות לי המכות, שכמו שהוא אומר הוא עושה את זה רק כי הוא אוהב אותי.

הייתי איתו שנה וחצי. שנה וחצי חטפתי מכות רצח, וכולם ידעו. המטפלת שהייתי בטיפול אצלה, היועצת של הבית ספר. כולם ניסו לגרום לי לעזוב אותו, אפילו איימו שילכו למשטרה, אבל בסוף הן החליטו לתת לי להחליט. אני לא בטוחה בכלל שזה היה הדבר הנכון לעשות...

בכל מקרה, כשהייתי בת 17 החלטתי שנמאס לי לחטוף מכות. ועזבתי אותו. הוא אמר לי שאסור לי לעזוב. שאני שלו, ורק הוא מחליט מתי מותר לי ללכת. שהוא יראה לי מה זה.

הוא חיכה לי ליד הבית ספר יומיים אחרי. ביקש שנדבר. ואני? אני אהבתי אותו.... אחרי הכל, הוא היחיד שאהב אותי. לקח אותי לחורשה לא רחוק משם. חיכו לו שם עוד חמישה אנשים. רק אחד מהם הכרתי. הוא אמר שהוא יראה לי מה זה לעזוב אותו, ושאם אני עוזבת אותו, הוא לא מגן עלי יותר. הוא עמד והסתכל בשעתיים הבאות. אני חשבתי שאני אמות. רציתי למות. לא חשבתי שהלב שלי יכול להישבר יותר.

זה לא הכאב הפיזי. זה לא מה שהם עשו. זו ההשפלה. זה להרגיש לא רק כמו גוש בשר, ומאחר ושנים עברתי התעללות מינית כילדה, זה לא מה שהציק לי. אבל הם כל כך ביזו אותי. הדיבורים שלהם עלי תוך כדי. הם כיבו עלי סיגריות. אחד מהם אפילו הש### עלי. והוא, האיש שכל כך אהבתי, עמד והסתכל. ואחר כך אמר שאני מגעילה אותו, ונתן לי ללכת.

זה קרה אחר כך עוד פעמיים איתו ועם החברים שלו.

ואחר כך ניסיתי להתאבד.

המטפלת החדשה שלי לא האמינה לי, היא חשבה שאני מפנטזת הכל, כי ההורים אמרו שהכל בסדר (טוב, אמא טוענת עד היום שכלום גם לא קרה עם אבא.......). היא חשבה שאני מפנטזת, ושאני מסוכנת לעצמי, וסגרה אותי במשהו שנקרא "אשפוז בית". חודש אסור היה לי לצאת מהבית, ואם כבר יצאתי אז רק בליווי של מישהו. אפילו לבי"ס מישהו היה צריך ללוות אותי, והמורים היו צריכים לחתום בסוף שיעור שהייתי בשיעור. הייתי מושפלת לגמרי. הרגשתי מתה. היו לי דימומים קשים במשך חודש (בדיעבד התברר שעברתי הפלה טבעית).

כל כך רציתי שמישהו יאמין לי, שלמרות שהמטפלת לא האמינה, ניסיתי לספר לה מה היה שם בדיוק. דיברתי ממש ברמת הפרטים הפלסטיים, והיא אמרה שהיא לא מאמינה, כי.... אמרתי שדיממתי, אבל הרי לא הייתי בתולה, אז איך יכולתי לדמם????

אני לא מאמינה שיש נשים כל כך מטומטמות.

ואז השתתקתי.

הייתי בכיתה י"ב, באמצע התמוטטות עצבים, אחרי שנים איומות ונוראות, והייתי צריכה להלחם מול כל העולם. והייתי כל כך לבד.

אני חושבת שבאיזשהו מקום זה הציל אותי, כי רק כדי להוכיח גמרתי בהצלחה בגרויות והכל.... אבל לקח לי 10 שנים לספר שוב על מה שהוא עשה לי, וגם היום אני לא ממש מספרת מה היה שם. מאז היו עוד כמה תקיפות, ושכבתי מרצון עם לא מעט גברים (עדיף לתת בכל מקרה, מאשר שיקחו בכח), אבל אני לא מעזה לנסות שוב לאהוב מישהו. לא באמת. אותו אחד שהציל אותו, שהראה לי שאני יכולה לאהוב, הרג את הצד הזה. וזה מה שהכי עצוב לי.

סיפור מזעזע, גם בגלל המעשים - כמובן - וגם בגלל שהכל התרחש כחלק ממערכת יחסים. מערכת יחסים אלימה. 

עדי בר לא שתקה, והקימה את "התשמע קולי" - קובץ עדויות של נפגעי ונפגעות גילוי עריות.

בין היתר כתבה בפתיחת הקובץ את המילים הבאות:

לכאן שולחים הסיפורים, בתוספת ניק:

[email protected]

הערה: הבלוג הזה חשוף להרבה אנשים, שזה מעולה. מצד שני - כמו בכל בלוג, בטח גם כאן נוצרים קשרים שגולשים גם מחוץ לרשת. סבבה, יופי וטוב שכך. רק זכרו - מי שנחשף כאן נמצא בעמדה פגיעה יותר ולו מעצם ההיחשפות. אל תבטחו בכל מי שפונה אליכם, אוקי? היו זהירים בבקשה, אי אפשר להיות בטוחים ב-100 אחוזים בכלום. אינכם צריכים להמנע מקשירת קשרים, חלילה! רק תהיו זהירים, אוקי?

ל thin air יש עוד כמה סיפורים. "קלים" יותר לעיכול, ועדיין - יותר מדי ידיים נשלחו לעברה, פחות מדי מבוגרים האמינו לה.

בכיתה י'.... בת 15... הייתה עוד פעם שנראה לי שהיה לי פלאשבק למקרה של סבא שלי... הלכתי בלילה עם חברות... כי תכננו להיפגש וללכת לסרט... חברה אחת קצת איחרה... אז רצינו לעשות קיצור דרך לראות אם היא מחכה במקום אחר... וקבענו לחכות ליד בית ספר... אז עשינו קיצור דרך, דרך בית ספר. ראינו מישהו הולך שם לפני כן... ולאחר מכן הוא הלך מולנו... בדיוק כשהיינו במקום חשוך... ואני וחברה שלי דיברנו... והוא עבר לידי... ופתאום... הפסקתי לדבר.

הוא נגע בי, העביר יד על חזה שלי (סליחה על התיאור) תפס את הפטמה משך ב"עדינות" ומישש בזמן ששנינו ממשיכים ללכת לכיוונים שונים... ועזב, המשיך ללכת...  

חברה שלי שמה לב פתאום שאני שותקת... ניסיתי לעצור את הבכי.. חזרנו למקום הרגיל... היא שאלה מה קרה... אמרתי שהגבר ההוא נגע בי.. היא לא שמה לב כלל.. החברה שלי השנייה היותר טובה הגיע... חיבקתי אותה ובכיתי.. (היא עברה משהו דומה.. כשהיא הלכה ברחוב משיהו לא הפסיק ללכת צמוד אליה מנסה לגעת עד שאיזה גבר העיף אותו וליווה אותה הביתה)... התקשרנו להורים... אבל בכל זאת הלכתי לסרט... לא רציתי שיבואו לחפש אותו רציתי לשכוח. כעסתי על עצמי... למה לא החזרתי לו... למה לא צעקתי עליו... למה השתתקתי... איך פשוט המשכתי ללכת...

שוב ההורים לא הכי תמכו כשלא הכי הרגשתי בסדר... (לא הפסקתי לנסות לנקות את החזייה... כאילו משהו לא בסדר... זה הציק לי, חזרתי הביתה.. נראה לי שהתקלחתי).

היו עוד הרבה פעמים כשהייתי בחו"ל, צביטות בתחת שלא ראיתי אפילו מי... נער שתפס ולא שיחרר ולחץ על החזה (גיל 13) וכל זה באותו ערב - מישהו שנישק לי את הצוואר, ואת הכתף, וחברות שלי צעקו עליו, והוא משך אותי שוב וניסה לרקוד איתי... (בערך בן 18)... ו"ללטף" אותי... עד שהצלחתי להשתחרר... אז לא הבנתי... חשבתי שהוא סתם צוחק... צחקתי...

הי, thin air, הרבה פעמים אנחנו מנסות לשתף פעולה ולצחוק ולזרום. הרבה פעמים אנחנו שותקות. אני לא מומחית ומקצועית, אבל זה מוסבר כאן היטב בבלוג, ולא רק אצלך. אני יודעת שזה לפעמים מרגיז, אבל הבסיס לשינוי מתחיל בלהפסיק להאשים את עצמנו. את אינך אשמה! הפעם זה די ברור, אבל במקרים אחרים - וזאת דינמיקה שחוזרת על עצמה, בין כשמדובר בהטרדה/ כפיה מינית ובין אם מדובר בחוסר הבנה. את פשוט לא אשמה!

לסיפורים, בלווית ניק מועדף כמובן:

[email protected]

צ'ן היתה בת 11 כשאדם זר התקשר אליה, טען שהוא בן 17, וכל מה שהוא רצה ממנה זה לדבר על מין. הוא הגיע אליה באמצעות הטלפון שפרסמה ב"מעריב לנוער".

אני קוראת בבלוג הזה כבר חודש, ואת מה שהיה לפני שהתחלתי לקרוא גם קראתי. נושא ההטרדה המינית ממש סיקרן אותי ועניין אותי יותר מתמיד, ונכנס לחיי יותר מתמיד. כל הזמן הייתי בודקת אם יש עידכון, חיפשתי עוד סיפורים דרך בלוגים שמצאתי בטבעות של הטרדה מינית, חרשתי על כל הקישורים בצדדים, הכל. הופתעתי כל כך מכמה שהעניין חמור. הרבה דברים היו נראים לי מוזרים - איזה מוזר זה שבנות אשכרה שוכחות שהן הוטרדו ונזכרות אחרי כמה שנים, וכו'. היה לי קשה לעכל. בעבודה לבי"ס שהייתה צריכה להבחר על איזשהו נושא ולמצוא כתבות עליו עשיתי על הטרדה מינית, ואפילו נתתי הפניה לבלוג הזה. אפילו שאלתי את אמא שלי, כאילו בהקשר לעבודה של בי"ס אם היא הוטרדה והיא התחילה לספר לי כל מיני סיפורים שהזכירו לי אחרים שנמצאים פה בבלוג ("רציתי לצאת מהאולם שבו שמעתי הרצאה והשומר ביקש ממני נשיקה ואם אני לא נותנת לו נשיקה הוא לא ייתן לי לעבור, אז נתתי כי פחדתי" וכו').

ואז לפני כמה ימים פורסם פה סיפורה של תמר. הסיפור שלה כלל כמה קטעים, כאשר אחד מהם היה: "בהיותי בת 14 התקשר אלי יום אחד גבר זר, שמצא את מספר הטפון שלי במדור "קחתן" במעריב לנוער, והציע לי לעבוד בתור מלכת הסאדו שלו: "הייתי רוצה שתשפילי אותי תמורת 300 ש"ח" הוא הספיק להגיד לי, לפני שניתקתי בבהלה את הטלפון". ואז חשבתי לעצמי, יא, איזה טעות לפרסם את הפלאפון במעריב לנוער. כמו שאני פעם פרסמתי, כן אז כשהייתי בת 11.

פרסמתי מודעה באחד המדורים של מעריב לנוער, שם כתבתי שאני רוצה להתכתב עם מישהי, ידידה להתכתבויות (הייתי נורא בקטע של התכתבויות אז), ולא ממש ידעתי איך זה עובד - בטופס שבו אמורים למלא את הפרטים חשבתי שאני ממלאת הכל והם מצנזרים ולוקחים רק את הכתובת. אבל מילאתי את הפלאפון והטלפון ושניהם פורסמו. ואז לאט לאט נזכרתי. נזכרתי איך יומיים לאחר פרסום המודעה התקשר אליי ע', שהיה אז בן 17 (ואני הייתי בת 11. עכשיו אני עוד מעט בת 15 דרך אגב). אני זוכרת בדיוק בדיוק בדיוק איך ישנתי שנת צהריים, ואמא שלי העירה אותי עם המשפט "צ'ן, איזה בחור פה בטלפון רוצה לדבר איתך..." עם חיוך שובב. ואני נורא התרגשתי, לא הבנתי מי זה יכול להיות, ואז עניתי.

והוא הסביר מאיפה לו אותי, ואז דיברנו איזה שעה וחצי, היה ממש נחמד. חוץ מכשהוא רצה לרדת על המדור במעריב לנוער שעוסק במיניות או משהו כזה. הוא ציטט איזה מכתב שילד שלח "האם אפשר לאונן יותר מדי?" והתחיל להגיד כמה זה מצחיק המדור הטיפשי הזה, ורצה שאני אעלה כתבה ונצחק עליה. לא רציתי אבל היה לי לא נעים, אז צחקתי. באותה שיחה, השיחה הראשונה שלנו, איכשהו זה הגיע לזה שהוא אמר לי "מה, את מבינה בסקס?" ואמרתי "כן, בטח" כי באמת הבנתי, והוא אמר לי אז תתארי סקס. ואני זוכרת שתוך בושה גדולה התחלתי לתאר וצחקקתי ואמרתי "נו חח תבין לבד..." והוא היה מאוד רציני והתעקש שאמשיך. והמשכתי ותיארתי הכל. ולכל שאלה שלו עניתי במבוכה, ולבסוף אני חושבת שבאמת תיארתי לו את כל מה שאני יודעת. וזה ממש הבהיל אותי. אז מהר מאוד אמרתי שאני צריכה לסיים וניתקתי. דיברנו עוד פעמיים בערך בטלפון, אולי יותר, בחיי שאני לא זוכרת. פעם אחת הוא ביקש להתייעץ איתי על משהו, והתייעץ איתי, אני לא זוכרת מה זה היה. ואז עוד פעם. והתחלתי להרגיש שהוא סתם ניצל אותי שאני אייעץ לו.

ואז פעם אחת ביום שישי נסענו המשפחה למושב איפה שהמשפחה המורחבת שלי גרה, כמו שאנחנו נוהגים לעשות הרבה. אני זוכרת ששם דיברתי עם בת דודה שלי על ע' ושאני רוצה להפגש איתו, ו"אני לא מבינה למה אמא לא מסכימה שיואו היא כזו פרימיטיבית, אוף למה נדפקתי עם אמא כזו ע' הוא בסדר גמור, מה לא?". כשחזרנו כל המשפחה שלי באוטו מסבתא שלי, הוא התקשר אליי ושאל אם אני לבד. אמרתי שלא, אני באוטו עם כל המשפחה. הוא אמר לי שהוא רוצה לספר לי משהו דחוף ולהתייעץ איתי, ושאני אתקשר אליו כשאני מגיעה.

כשהגעתי הביתה התקשרתי אליו, והוא סיפר לי: "שמעי, אתמול ישנה פה איזה חברה של אחותי, שכל הזמן רמזה לי רמיזות. ואז היום בבוקר היא התקלחה אצלנו, וקראה לי, ואחותי ישנה בחדר - היא לא ידעה. אז הלכתי אליה והיא ביקשה שאני אסבן אותה. והיא הייתה ערומה, במקלחת. אז היססתי, ו... סיבנתי אותה..." ואז שאלתי אם קרה משהו ביניהם אני חושבת, כי איכשהו הוא התחיל לספר לי איך "הכנסתי את הזין שלי לטוסיק שלה, והזדיינו." אחרי כמה שניות טענתי שאני צריכה לנתק וניתקתי. מאותו רגע הייתי נורא מבוהלת. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, אני סה"כ בת 11 וזה כל כך הבהיל אותי הסיפור הזה. הייתי כזו תמימונת כזו.

לא הפסקתי לחשוב על זה במשך כמה ימים (אגב לא סיפרתי לאף בנאדם שאני מכירה על ע' חוץ משני ההורים שלי ששאלו מי זה הבחור הזה שמתקשר אלי, ולבת דודה שלי). ואז באתי לאמא ואמרתי לה שאני לא רוצה לדבר איתו יותר כי הוא כל הזמן רק רוצה להתייעץ איתי והוא מספר לי דברים שמפחידים אותי. היא דרשה לדעת אילו דברים אבל מעולם לא הסכמתי להגיד לה (עד עצם היום הזה), והיא אמרה לי פשוט שבפעם הבאה שהוא מתקשר להגיד לו שאני לא רוצה לדבר איתו יותר.

ואז הוא התקשר, ופתח במילים "צ'ן, אני צריך להתייעץ איתך על משהו." ואני עניתי "ע', אל תתקשר לפה יותר בבקשה." ונורא פחדתי מה תהיה התגובה שלו, כל כך פחדתי, אבל הוא רק ענה "טוב, ביי" ולא הבנתי!! בדיעבד אני מבינה שהוא ידע שמתישהו אני אקלוט מה הוא עושה במהלך השיחה, למרות שבכלל לא קלטתי את זה אלא סתם פחדתי אבל לא משנה.

אחרי שלושה חודשים שמחים (וואו, כל כך שמחתי להפטר ממנו, זו הייתה ה-הקלה הכי גדולה בחיים שלי) בלעדיו, פתאום הוא התקשר. אני זוכרת איך יצאתי לחצר לדבר איתו, לא רציתי בבית שלא ישמעו. והוא אמר "צ'ן, אני ממש חייב להתייעץ איתך." - "אני לא מבינה, אמרתי לך לא להתקשר לפה יותר!" - "נו, אבל למה?!" -"ככה." פחדתי להגיד, לא יודעת למה. ושוב: "נו למה?!" -"לא רוצה להגיד, פשוט אל תתקשר לפה יותר!!!" -טוב, ביי".

מאז הוא באמת לא התקשר יותר בחיים. מכל הסיפור הזה תמיד זכרתי רק שהיה אותו והוא תיאר לי איך הם הזדיינו ושפחדתי ממנו אז ניתקתי קשר ואז הוא התקשר שוב ושוב אמרתי לו שלא יתקשר. אבל פתאום התחלתי להזכר בעוד פרטים. בזה שרציתי לפגוש אותו - מה שכל כך מפחיד אותי עכשיו. בשיחה שבה הוא ביקש ממני לתאר איך מקיימים יחסי מין. בדיעבד הבנתי פתאום שהוא בטח אונן במהלך השיחות או אחריהן או מה שלא יהיה, שאולי הוא גם היה גדול יותר מ-17. המון דברים פתאום הבנתי, ומול הסיפור של תמר שהיה על הצג נותרתי פעורת פה. לא האמנתי שאשכרה שכחתי את זה. הבטחתי לעצמי שברגע שיתפנה לי זמן אני אפרסם את זה, והנה עכשיו פיניתי לי זמן לכתוב את כל זה.

מה שמוזר הוא שכל מהלך הקריאה שלי את הבלוג והכל, חשבתי לי 'וואי, אני בת מזל שלא קרה לי שום דבר כזה' ולגמרי חשבתי לי על איך זה להיות במקום של מישהי שהוטרדה, איך זה מרגיש. וכמו שהזכרתי בהתחלה, לא הבנתי את הבנות האלו ששכחו שהן הוטרדו, שהדחיקו את זה ואשכרה שכחו, והנה זה קרה לי. באמת הדחקתי את זה. שנאתי את עצמי על השיחות איתו, לגמרי הדחקתי את זה ולא רציתי לחשוב על זה, עליו. הלוואי והוא לא היה עושה את זה, זה כל כך פגע בי. :(

תודה, צ'ן. גם לי זה קורה לא מעט פעמים, כשאני קוראת את הסיפורים. אולי זה בריא להדחיק, לא יודעת. אני מקווה שלא תסחבי את נטל הפגיעה כל חייך. זה גם הזכיר לי את תגובתה של על הסף לפוסט הזה: "משהו שחוזר כל כך הרבה פעמים בסיפורים על פדופילים: הם מבקשים עזרה מהילדה הקטנה, והילדה עוזרת. אולי היא נזכרת בסיפור ההוא על חנה’לה ושמלת השבת שזכתה בכוכבים נפלאים תמורת העזרה לזקן. הפדופילים בונים על טוב הלב של הבנות, על הנכונות האנושית לעזור לאחרים". לא משווה חלילה בין הסיפורים, אבל משהו בדינמיקה.

[email protected] 

רותי לא לקחה קשה מדי את שלל ההטרדות שעברה - באוטובוס, בעבודה.

טוב, זה כמובן "לא באמת" הטרדות מיניות - רק מקרים קטנים ולא חשובים, כרגיל,

*****

אני לא זוכרת תמיד את הפרטים המדויקים, אבל הנה כמה דוגמאות מוכרות לכולנו:

זהירות - טריגר!!!!!!!!

סיפורה של Unique Girl דווקא כן נכנס לסטטיסטיקה, בניגוד לפדופיל שפגע בה - ממש בפתח ביתה. 

הייתי אז בת 9, את היום ההוא אני זוכרת היטב. הייתי לבושה בשמלה שהגיעה קצת מעבר לברכיים וחזרתי משיעור פרטי. כרגיל, צעדתי אל הבניין והתחלתי לעלות במדרגות. כשכבר הייתי בקומה השנייה (גרתי בשלישית), שמעתי קול של גבר קורא לי "ילדה, ילדה תרדי שנייה"... ניסיתי לא להתייחס והמשכתי לעלות כשהוא קרא שוב "אני צריך עזרה חמודה, תרדי" או משהו כזה. החלטתי לרדת למטה, לאיפה שתאי הדואר...

כשירדתי ראיתי אותו עם הגב אליי, כביכול מחפש מישהו. הוא שאל אותי אם יש רופא בשם כלשהו שאני לא זוכרת. הנהנתי בראשי ואמרתי "לא, אין כזה בבניין". אחרי זה הוא סיפר לי שהוא מסוכנות דוגמנים או משהו ושאל אותי אם אני רוצה להופיע בבגד ים יפה כזה וכחול והמשיך לתאר לי. כמובן שילדה קטנה תמימה שחולמת להיות שחקנית זמרת ודוגמנית לא יכולה לסרב, אז הסכמתי.

הוא הושיב אותי על ההתחלה של המדרגות ואמר שאם אני רוצה להתקבל לדוגמנות אני צריכה להרזות... ראיתי שהוא מתחיל לגעת בי ואמרתי לו "בוא נשב מאחורה אני מתביישת שמישהו ייראה". זה היה ליד המקלט, המקום המתאים... הוא שלח את ידיו לכל גופי, והוא סימן שפה צריך להרזות. אני הייתי דקיקה כמו מקל וכמובן שלא הבנתי מה רע ושככה זה אמור להיות. הוא הכניס את ידו לתחתונים הפרחוניים שלי וסימן על ישבני על החזה וליטף אותי בכל גופי עד שהגיע לנרתיק. הוא הכניס את אצבעו בכוח, אני צרחתי את הצעקה של החיים שלי לא הבנתי מה קורה למה כואב לי, הוא מלמל משהו בסגנון "אני אלך להביא......" וברח.

אני עומדת לי בדלת כניסה, בוכה בכי מר, הדמעות זולגות לי בלי שליטה ומחכה לו... שיביא לי צמר גפן עם חומר ורוד שיוציא את הכאב ממני - זה מה שתיארתי לעצמי באותו רגע. כל כך כאב לי אז הכנסתי את היד לתחתונים, היא הייתה מלאה בדם. הנחתי שהוא לא הולך לחזור אז עליתי הביתה, אמא הייתה שם.

אני כולי בוכה מנסה לשכנע אותה שבטעות סוכן דוגמניות עשה לי כואב מדי עם האצבע לא בכוונה... תרגעי, זה בסדר. היא כמובן נכנסה לפאניקה, לא הבינה, חשבתי שהיא משתגעת. לא הבנתי מה כל כך נורא. אמא אמרה שנלך למשטרה להתלונן אז נכנסתי למקלחת לשטוף את הדם ואמא איתי כועסת, מודאגת, חסרת אונים.

רצנו למשטרה שהייתה קרובה לבית. איך שנכנסתי אמרתי "גבר הכניס לי אצבע לפה", התביישתי להגיד לאיפה. התחילו בחקירה. אמא הייתה בפאניקה כזאת שאפילו החוקרת אמרה לה "תרגעי, את מלחיצה את הבת שלך"... אני זוכרת ששלחו אותי לבית חולים לבדוק אם יש בעיות, הייתי אצל גניקולוגית והיא אמרה "לא לדאוג, יעבור עד אחרי החתונה הכל בסדר". אם היא היתה יודעת שזה לא עבר, מבחינה נפשית. הייתי בבית חולים יומיים בערך, וכשאמא היתה מגיעה למיטה שלי הייתה בוכה לי על הרגליים. לילה אחד אפילו ישנה איתי במיטה נפרדת בחדר.

כשהתלוננו במשטרה עברתי הרבה חקירות, הקליטו אותי, הייתי בכל הארץ אבל אותו...לא תפסו. אחרי חודש שכחו מכל התלונה והחקירה ולפעמים השוטרים שאלו מה שלומי ואיך בבית הספר. התאמצתי לזכור איך הוא נראה אבל לא הצלחתי... חוץ מהקרחת שלו, אגב. הוא נראה כבן 30. יום אחד בצהריים, כשאני ואמא הולכות יד ביד בחזרה לעלות הביתה, אני רואה גבר הולך בכיוון ההפוך, זיהיתי אותו. לחצתי את היד של אמא שלי ואמרתי "אמא, זה הוא, אמא". היא התחילה לתחקר ולצרוח עליו על מה שהוא עשה והוא היתמם.

עד עכשיו לא הוצאתי מילה. כשמספרים סיפור על הטרדה מינית אני שותקת ואומרת כמה מפחיד, זה כזה מוזר כשחושבים שאין סיכוי שזה יקרה לחברה שלי, זה לא הגיוני, זה קורה רק לאחרים. אז הנה – עובדה. החברות לא יודעות ואני לא העזתי לספר כי אני מפחדת להזכר. שוב הכרית רטובה בכל לילה מבכי ואי אפשר לישון.

 - בוכה -

כיום אני בת 16, לומדת, כמו כל אחת. אני נראית מאושרת ואי אפשר לראות עלי את המקרה שסופר כאן. אני גם לא מתכוונת לספר, וכשידברו על זה אני אעשה פרצוף שקוע במחשבות ואשתוק. להאשים את עצמי כבר לא עוזר, אני רק יכולה להתנחם שזה נגמר ככה ולא בצורה אחרת. אני לא בתולה כבר, אבל מפריעים לי זכרונות, הזכרונות שנשארו על גופי כצלקת שלא תמחק לעולם.

תודה ששמעתם את הסיפור שלי. תפחדו בנות, אל תגידו "זה לא יקרה לי כי עובדה שכן". אף אחת לא משקרת. 

תודה, Unique Girl. נותרתי אילמת 

זה המייל, אנא ציינו את הניק המועדף וגו':

[email protected]

ערוץ 10 רוצים להפיק אייטם קצר על הבלוג. יש כאן מישהי/ מישהו שהיו רוצים להופיע בטלוויזיה - עם או בלי הצללה (עדיף בלי)? אם כן, שילחו לי מייל כדי לקבל פרטים נוספים. 

לג'לי תות יש סיפור "חם וטרי מהתנור – מאתמול בערב" (לא כולל כמה וכמה ימי המתנה).

חזרתי מחדר-הכושר אחרי אימון. הבית שלי נמצא ממש ממול, הליכה של 3 דקות. כשחציתי את הכביש בא מולי גבר כבן 40, שדיבר בטלפון הסלולרי. לא התייחסתי אליו בכלל, סתם מישהו שהולך מולי. כשעבר לידי הזיז לרגע את הטלפון מפיו וסינן: "איזה ציצים, איזה סקסית".

המשכתי ללכת. לקח כמה שניות עד שזה חילחל. אפילו לא הרמתי את מבטי כדי לראות את החלאה. אפשר לראות את זה כמחמאה, לא? מי לא רוצה שיגידו שהיא סקסית? אבל לא, לא גבר זר ברחוב. לא גבר שמדבר בקול נמוך ולוחש, כאילו אתם ביחד במיטה. אבל באמת, את מי זה מעניין. הוא אפילו לא נגע בי. זה סתם עוד סיפור. סתם עוד מקרה שקורה מן הסתם לעוד אלף בנות בכל יום.