הכל חדש ונוצץ

ביילע שאלה אותי באחד הפוסטים האחרונים אם טוב לי במקהלה. עניתי : לא יודעת. לא טוב לי ולא רע לי , אני שם, כך סתם, כדי שיהיה לי מה לעשות בחיים , לפעמים טוב, לפעמים פחות, לא רע לי שם. אז אני עוד שם וזהו. בעצם הייתי עוזבת אבל אני חוששת שאתהלך לי כל היום בפיג'מה ולא אצא מהבית בכלל, אז אני שם. היום יש לנו חזרה למשך כל היום. צריך להכין סלאט ולא ממש בא לי. יש לנו מידי פעם חזרות בשבת וכל אחד מכין משהו וזה די כיף בעצם כך שאיך אומרים אני שם.

אבל שאלתי את עצמי אם טוב לי כאן בישרא והתשובה לא ממש. כשאני רואה 6 תגובות לפוסט לא טוב לי. כשאני רואה תגובות נאצה לא טוב לי, כשאני רואה שמישהו מבחוץ מחפש את הבלוג שלי לא טוב לי ולא טוב לי מתגובות בעילום שם שהן לרוב באות לפגוע. לא טוב לי כי יש כאן אנשים שאני לא ככ מסתדרת אתם, ודווקא כאלה שהסתדרתי עזבו ואני שואלת את עצמי מה אני עוד עושה כאן בכלל. הסיפור המשפחתי שלי נמאס כבר וזה בור ללא תחתית. אני שואלת את עצמי אם הבלוג הזה השיג את מטרתו והתשובה לא. אני רק נחשפת ואולי יש דברים שהשתיקה יפה להם. אולי מישהו קורא, האויב קורא ואני לא מתייחסת אליו כי אני לא רואה אותו. הוא יודע עלי הכל. אני לא יודעת עליו כלום. את מה שרציתי לספר לא סיפרתי עדיין וספק אם זה יקרה. זה הרי כבר לא מעניין. רק אותי זה מעניין.

אז למה אני עוד פה בעצם?

לא , לא הכל רע כאן בישרא, הכרתי כאן אנשים נפלאים, מידי פעם אנחנו נפגשים, לפעמים אני כותבת בשבילם, לפעמים אני כותבת בשביל עצמי וזה קצת מסדר לי את הראש ופותח לי את העינים, דווקא פוסטים שנראים חסרי משמעות בשבילי הם בעלי משמעות, אני נהנית לכתוב סתם, כי אף פעם לא עסקתי בכתיבה. עם מספרים אני מסתדרת יותר טוב... אז אני עוד פה.

ועכשיו הסלאט מחכה לי. אם הוא יזכה להצלחה אפרסם את המתכון.