הכל חדש ונוצץ

כן, היא באה התישבה על כסא המנהלים ופינתה אותי לחדר צדדי קטן

בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות שהרי היא בעלת העסק, העסק הוקם על סמך הידע שלה ובעצם היא הבוסית הגדולה

רק שזה היה לי מאוד לא נעים לעבור מכסא המנהלים לחדר צדדי.

לרוב כשעובדים מתחילים נמוך ומתקדמים.

כאן זה היה הפוך, התחלתי גבוה כמנהלת ולאט לאט הלכתי נמוך.

התיישבתי לי בחדר האטום הזה קצת נבוכה

היא התיישבה על כסא המנהלים כולה זחוחה.

היה לי משעמם בחדר. לא ממש היה לי מה לעשות שם.

היה שם איזה רדיו קטן וכך באתי לעבודה התיישבתי בחדר וזהו

לא ראיתי אנשים, אם היתה פעילות בעסק לא הייתי שותפה לה

לא ממש אמרו לי מה אני אמורה לעשות

אמרו לי להפסיק להפגש עם רופאים ולחלק להם מתנות, מעכשיו שאנסה לקבוע פגישות עם בתי אבות.

התקשרתי לבתי אבות, קבעתי פגישות, לא הלכתי לפגישות לא ידעתי אם הם הלכו.

בוקר אחד המשרד היה סגור וריק.

התיישבתי לי בבית הקפה הסמוך

עבר שם חבר שלהם ושאל למה לא הלכתי לפגישה בבית האבות. כולם שם.

אני לא ידעתי על הפגישה.

הם גם מכרו שם מכשירים ורק כאשר החזירו אותם נודע לי שהם מכרו

הרגשתי כל כך מיותרת.

שאלתי את עצמי מה אני עושה שם בכלל

היא התיישבה על כסא המנהלים כולה זחוחה

אני לא אפגע בתפקיד שלך ובפעילות שלך היא אמרה עם חיוך מיליון דולר

כן, הנהנתי והתיישבתי לי בחדר האטום

מושפלת ומבואסת

(הפוסט הזה הוא בשבילי)