הכל חדש ונוצץ

מוצאי שבת.

הפסנתרנית הזמינה את כל חברי המקהלה לרסיטל.

רק הרוסיות באו.

וגמני. אני הרי מסתבר שייכת לרוסיות.

נתכנסנו בפתח האודיטוריום. 2 האלטיות החדשות התרועעו עם מישהו מוכר ודיברו על מישהו מכוכב נולד. מי זה האיש הזה? הוא מוכר לי. אההההה אני כבר יודעת מי זה זה מנהל המקהלה שבשנה שעברה נסיתי להתקבל אליה ונמצאים בה כמה פליטי אלכס. עכשיו שיצטער על כך שלא קיבל אותי. הוא לא מצטער. אין מקום. גמני לא מצטערת.

אנחנו נכנסים לאולם. אולם קטן ואינטימי, שולחנות קטנים ועגולים, אפלולית נעימה, אני נכנסת, מגישים לי פתק לקבלת שתיה, פתק חמוד כזה מצועצע עם ברכה ולוגו של ורד. אני מזמינה שתיה. אין קפה או שיש רק נס, נס שותים בבית. אני מזמינה סיידר חם עם קינמון ויין ומתיישבת לשולחן העגול. יחד אתי יושבת הטרמפיסטית. על השולחן קצת בייגלך ושוקולד של מרסי. ליד השולחנות האחרים מתיישבים אורחים נוספים רובם מוכרים לי. חלק מהמקהלה, חלק ממקומות אחרים. המרצה שלי לכימיה אורגנית למשל נמצא שם. היום הוא כבר לא עוסק בכימיה אורגנית. היום הוא מנהל התוכניות המוזיקאליות של החג של החגים. הוא איש לא נעים כך אומרים אבל לי יש אצלו פריווילגיה מיוחדת כסטודנטית שלו לשעבר. גם ראש העיר נמצא שם בקהל כאחד מן המנין. הוא אפילו לא נושא נאום ורק לקראת הסוף גיליתי שהוא שם.

אני יושבת לי ליד השולחן מבסוטית. הקונצרט מתחיל.

הזמרת על הפנים. אני והטרמפיסטית מחליפות מבטים ומצחקקות קלות. גם ביתר השולחנות נצפים אותם מבטים. אין דבר זה לא חשוב

דפנה - פונים אלי - למה את לא שרה? את שרה הרבה יותר יפה ממנה. אני מתנפחת מגאווה.

יום שלישי. שיעור פיתוח קול. אני עובדת על שיר שאני עומדת להופיע איתו בקרוב. המורה אומרת שאני שרה יפה ונקי.  תחושה טובה, אני בהחלט מבסוטה מעצמי. השיעור נגמר אני הולכת לחזרה. אני נכנסת , איש לא מסתכל לעברי, תופסת איזה כסא קטן. כל הכסאות הרגילים נלקחו למסיבות סיום של בית הספר. אני כמעט יושבת על הרצפה. המנהלת עוברת בין כמה מהחברים ולוחשת להם משהו. אני שומעת מה היא לוחשת. ביום ראשון נפגשים אצל משה. כן שמעתי כבר על המפגשים האלה. אני מרגישה איך כל האוויר יוצא ממני. למה אני נופלת כלכך מהר. בכלל לא בא לי להופיע עם השיר הזה.

וידוי

ביצוע: יהודית רביץ

מילים: אלכסנדר פן

לחן: סשה ארגוב

וביתנו שמם מחיוך ומצחוק

ובשובך אל הבית, מרוד כמו כלב

עלבונות של זרים בי נקמת פי אלף

ואדע כי חשבת עלי מרחוק

 

ובלילה ההוא, עת הטחת בדלת

והלכת לעד ואני נושאת ילד

רק חשך אור עיני אך לבי לא נשבר

כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים

שתשוב עוד אלי ותיפול על ברכיים

ואני בפניך אביט ואומר

כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת

אבל טוב שנפגשנו בליל מלילות

אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת

רק אותה אהבה עניה וסוררת

באותו מעילון עם אותו ציץ הורד

באותה השמלה הפשוטה משמלות

אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת

יהיה כך, כך יהיה אות באות