הכל חדש ונוצץ

לא לא השלמנו עכשיו. אל דאגה. זה לא יקרה....

זה היה בסביבות סדר פסח שנת 99 . מאז ראש השנה אותה שנה לא דיברתי איתה. איך יהיה השנה סדר פסח, היו כולם מודאגים. אני מוכנה לוותר על סדר פסח. אולי אחגוג בבית מלון בים המלח? התכוננו לנסוע לים המלח בחופש פסח כדי לטפל במחלת העור של סוסון. אבל אבא שלו בא והבטחתי שסוסון יהיה בליל הסדר עם המשפחה שלו  אז אי אפשר לנסוע לים המלח בליל הסדר. רק אחרי זה. אז מה יהיה? אמרתי שאני מוכנה לשבת בבית אבל אבי לא הסכים. הוא ביקש שאבוא בשבילו. אוקיי בסדר שיהיה בשבילו אבל איך זה יהיה אם אני לא רוצה לפגוש את אחותי. 2 נגלות אני קודם כי אני הגדולה והיא אחר כך או להיפך?...

בסוף היא הזמינה אותי אליה. אני לא זוכרת איך זה התבשל אך בסופו של דבר היא ערכה את הסדר.

באתי. זה היה לי נורא מוזר לבוא לשם. כאילו לא קרה דבר. היא היתה שם עם כרסה בין שיניה, פעם ראשונה שאני רואה אותה בהריון והיא נראתה רע. לא היתה לה בטן גדולה אך היו לה כתמי הריון על הפנים והשער שלה הדלדל. כך קורה לפעמים בהריון עם בת.

היה מוזר, היה ממש מוזר. כאילו מה אני עושה שם בכלל

(גם הפוסט הזה הוא בשבילי)

כתבתי את זה בבלוג הקודם יותר טוב. קראתי לזה אז אונס קבוצתי וכך הרגשתי.