הכל חדש ונוצץ

באפריל הבלוג הקודם שלי התגלה עי אחותי

באפריל סגרו לי את הבלוג ההוא והוא טרם נפתח מחדש

באפריל פתחתי את הבלוג הזה. היום לפני 4 שנים.

כן, 4 שנים אני מברברת לכם במוח רובכם לא הייתם כאן.

רבים היו כאן באו והלכו

יש לי בצד רשימה של כל מי שהיה כאן יותר מהצצה לרגע.

תכננתי לכתוב כל מיני דברים אבל אני אתן לאצבעות ללכת...

חלק גדול פשוט נעלם. או סגר את הבלוג או השאיר אותו ככה והלך

אורלי, אודיסיאה , הסנייק מן, פרצופית, מרגי, X, נטע, נביא בהכחשה, מוקה, אלוניטה, מטעמי החיים, סופי, צ'ינו, ליטנה

חלק עדיין פה אבל פעיל פחות

שלגיה , דאפי, חומות

חלק סתם הפסיקו להגיב כאן בגלל חילוקי דעות כאלה ואחרים

אמזונה, צורבת, הארנב, בני

2 בלוגרים מחקתי מהרשימה כי העליבו אותי.

וחלק נשאר אתי עד היום.

ביילע, סנוני..... יש עוד? כן, איריס, אמא של אורי, יעלה,  נגה אבל הן באות רק לפעמים

זה עצוב קצת...

הבלוג נפתח ביום השואה. מה אפשר לצפות מבלוג שנפתח ביום השואה... אני זוכרת שהייתי כמה ימים המומה בין הסגירה של ההוא והפתיחה של הזה. הציק לי שהפעילות נמשכת ואני בחוץ. אז חזרתי ו... לא לא אני לא עוזבת. אמנם הבטחתי 1000 פעם אבל אין לי משהו אחר לעשות. אם אמצא אעזוב או שגם לא. אני לא מבטיחה כלום. אני יודעת שפשוט אין לי מה לעשות. אז אני כאן, מספרת סיפורים, מחכה לתגובות, קוראת בלוגים של אחרים, מגיבה לפעמים, לפעמים נכנסת לויכוחים מעניינים ומתישים כאחד, אפילו פתחתי אתר בפייסבוק, שם מצאתי כמה בלוגרים שפרשו, אלוניטה, מטעמי החיים, גם שלגיה שם וביילע וסנוני ועוד אנשים מהעולם האמיתי שלי עם השמות האמיתיים של כולנו... עם תמונות.... קשה להשתחרר מהאנונימיות הישראבלוגית. אנשי עבר אנשי הווה אנשי עתיד (כאלה שאני לא מכירה אך הם חברים שלי).

כן, התקופה הזאת מזכירה לי תקופה אחרת בחיים שלי, תקופת מעונות הסטודנטים של רחובות, אני אז סיימתי את לימודי באוניברסיטה, עוד לא מצאתי עבודה, וכך ישבתי ימים שלמים בחוסר מעש בבית קטן עם גג אדום בתוך פרדס ירוק, קמתי בצהרים היה כיף כיף כיף אבל משעמם, הבעל הטרי היה כל היום במעבדה, אחכ קרו כל מיני דברים ושוב אחרי הכל הייתי שוב בבית  הפעם בשמירת הריון, רקמתי גובלן שעוד לא סיימתי ועדיין מונח לי בארון....

רוב הזמן אני מייחלת לימים כאלה

אבל כשהם מגיעים אני מטפסת על הקירות.

צריך ללמוד להנות מהשקט ולהתפלל שלא יופר.