הכל חדש ונוצץ

כן, התקופה של היום מזכירה לי תקופה אחרת. תקופה מאושרת. ואם אני חושבת עליה טוב היא לא היתה ככ מאושרת כמו שהיא נתפסת אצלי. בית קטן בעיירה. סיימתי אז את הלימודים, אולי נשארו לי כמה זנבות שהתקשיתי להשלים. נסעתי אז לת"א ללמוד פאוניסטיקה ולרקוד בלהקת המחול, אחרי זה גם זה נגמר.

מצאתי את עצמי בבית קטן בעיירה ללא מעש. הימים חלפו וחלפו ואני כולי בת 26 חשבתי שהחיים שלי מתבזבזים. כן סיימתי את הלימודים, עזבתי את להקת המחול ומה עכשיו? בעלי כל היום בלימודים לא מסתכל לעברי. אני לא עובדת לא לומדת קמה בצהרים. משום מה היום נראה לא לעבוד לא ללמוד ולקום בצהרים בבית קטן עם גג אדום בלב פרדס כמו שיא הכיף.

גרתי בבית הזה 4 שנים אני חושבת. זה היה בית קטן עם גג אדום בלב פרדס ירוק, כבר אמרתי. לא בדיוק לב פרדס. הוא נמצא על הכביש הראשי בין רחובות ונס ציונה בתוך מכון וייצמן ויש שם תחנת אוטובוסים. מכירים אותו? על הכביש מול דרך יבנה. פעם היה אפשר להכנס מהכביש. היום אני חושבת שאפשר להכנס רק משטח המכון. הוא היה מעון סטודנטים של מכון וייצמן. היו בו 2 קומות בכל קומה 4 חדרים ומטבח משותף. בכל חדר גר זוג. אנחנו גרנו בהתחלה בחדר הפונה לכביש ולאחר מכן עברנו לחדר הפונה לכיוון הפרדס, לכיוון המכון. היתה לי שם גם מרפסת. אפילו 2 מרפסות. האחת פונה לפרדס ומשותפת לנו ולחדר הסמוך ואחת משותפת לכל הקומה ופונה לכביש. אני דווקא אהבתי לשבת על המרפסת שפונה לכביש. היה שם יותר אקשן. המרפסת הפונה לפרדס היתה די בעייתית מאחר והשכנים מהחדר הסמוך אהבו לשבת בה והרגשתי כאילו הם יושבים בחדר שלי. בדירה שלי, בבית שלי. כשהרוסיה החוצפנית הזאת נכנסה לחדר שלי דרך המרפסת אמרתי עד כאן. כן גם שם לא היה שקט. סכסוכי שכנים היו לא מעט . והם היו מתחלפים כמו גרביים השכנים. פעם היו טובים ופעם קטסטרופאליים.

אך אני זוכרת את המקום הזה כפסגת הכיף. בית קטן עם גג אדום בלב פרדס. אני זוכרת איך ההורים שלי באו לבקר ואבא שלי קטף אשכוליות והיה מבסוט כמו ילד קטן. אני הכי זוכרת את חוסר המחויבות. אני לא לומדת אך אני עדיין לא שוכחת את אימתו של ה-1.9 וכל פעם כשהוא מגיע אני אומרת תודה לאל שהיום הזה לא משמעותי בשבילי יותר. כן, אפילו אחרי צבא ואחרי אוניברסיטה שלא מתחילה במקומותינו ב-1.9 עדיין ה-1.9 מהלך אימים עלי. וזה המשותף בין התקופה ההיא והתקופה הזאת. ל-1.9 אין יותר משמעות בשבילי. לא ל-1.9 , לא לשנת לימודים, לא לחגים ולחופשות מהחגים וזה ממש משחרר. כן, חוסר המחויבות הזאת בבית קט עם גג אדום בלב פרדס, עלי אין מחויבות כלל. אני לא משלמת למעון, חשמל מים טלפון על חשבון המכון, בקצה המכון יש בריכה, אפילו לנקות לא הייתי צריכה. היתה שם מנקה שניקתה לי את החדר ואת כל השטחים המשותפים. היא היתה גם מביאה סדינים מעומלנים להחלפה. גם לבשל לא הייתי צריכה. היו במכון 2 חדרי אוכל מסובסדים.

כן, גרתי שם איזה 4 שנים. הרבה דברים קרו שם. עזבתי את המקום כשסוסון נולד. היה שם רק חדר אחד שמיועד לזוג עם ילד והוא היה תפוס.

איך שלא יהיה ומה שלא היה אני זוכרת את המקום הזה בחיוך.