אמא בקשה אותי שאסיע אותה לרופא בעוד שבועיים. שוב שאלתי מה עם אחותי היא לא יכולה לעשות את זה?
אחותך עובדת, היא אמרה
זה לא מעניין אותי אמרתי, היא לא עובדת שכירה, אחרי שעזרת לה ככ הרבה מן הראוי שהיא תעזור לך ולא תצא כל פעם בתירוצים ותפיל את הכל עלי.
מן הון להון התעורר ויכוח מי עזר למי וכמה ולמה ומתי ומי נתן למי ומי לא נתן ולא עזר. כרגיל, כבר משעמם לי לפרט. אם אזכר באיזה פרט משמעותי בשבילי אכתוב אותו. אולי זה חשוב. כל פרט שהיא אומרת זה חשוב.
בסוף היא אמרה שתיכן אל תעזרו לי. לא צריך. אני אשתולל עם הכסף אתם לא תקבלו כלום.
רגע רגע רגע גבירתי. את בטוחה שהכל שלך? את בטוחה שכל הכסף שלך?
כן, אני בטוחה היא אמרה
אז תדעי לך שאבא לא רק שלך. הוא לא היה רק בעלך. הוא היה גם אבא שלי. את כל הזמן שוכחת את זה. יש חוקים במדינה הזאת. את מתעלמת מהם. אם אבא מת רק חצי מהרכוש שייך לך ורבע שייך לי. את לא יכולה להשתולל.
הכל שלי היא אמרה.
לא הכל שלך אלא אם יש צוואה שאומרת זאת בפירוש
יש צוואה
אבל אמרת שאין צוואה. שאלתי אותך אם יש צוואה אמרת שאין. איך את מתנהגת? את היית אמורה לכנס אותנו, להראות את הצוואה, במקום זה אמרת שאין צוואה וזהו,
יש צוואה והכל שלי היא אמרה. עד עכשיו לא ידעתי שיש צוואה. 'ירושון' מצאו אותה בשבילי, היא נחתמה אצל עורך דין שהיה חבר שלנו.
אוקיי אני רוצה לראות. עד עכשיו נמנעתי מלדבר על זה למרות שרימית אותי עשרות פעמים ואני לא סומכת עליך. ריחמתי עליך.
את רוצה ללכת אתי ראש בראש?
לא אמא, אני רוצה לשמור על הזכויות שלי. את צריכה לשמור על הזכויות שלי. אני בת שלך.
נושא הירושה עמד לי הרבה בגרון. זה קצת מגעיל, לא מדברים על זה, אבל זה אחד הנושאים שסביבו קיימים המאבקים הכי גדולים.
לפחות הוצאתי מהרמאית הזאת שיש צוואה. עושה לי טוב. מעניין למה היא בחרה להעלים את זה. ומה זה הירושון הזה. מי הפגיש ביניהם.
אמרתי שיש דברים בגו...
ואיך זה שהיא לא ידעה שיש צוואה אם היא נחתמה בשנת 1989 ואני ראיתי אותה כבר מזמן....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@