זהו הפוסט ה-1500 בבלוג זה
תהיתי איך אני מציינת את זה
בתופים ובמחולות?
או אולי איך הייתי אז ומה השתנה?
1500 פוסטים כתבתי
חלק מהם לא התפרסמו מעולם ונשארו בגדר טיוטה.
אולי אשחרר איזו טויטה?
1500 פוסטים ב-6 שנים
250 פוסטים בשנה
21 פוסטים בחודש
5 פוסטים בשבוע
יותר ממחצית חיי מוקדשת לבלוג הזה וזה הרבה...
הבלוג הזה מוקדש ברובו למשפחתי היקרה
אבל לעוד נושאים
אני זוכרת שכאשר התחלתי אותו הבטחתי שיותר אני לא כותבת על המשפחה שלי
אז הבטחתי.
ובכל זאת אני שמחה שעשיתי זאת.
זה נתן לי להבין כמה דברים
והחשוב מביניהם הוא שאני לא כזאת פראיירית אני לא קורבן, בטח לא קורבן תמים, לפעמים אני מגיבה באגרסיביות על דברים של מה בכך ולפעמים דברים באים לידי פתרונם דווקא בזכות שיקול הדעת שלי, או שלפחות לא יצאתי מופסדת.
א. המבוגרת האחראית
זה קשור עם פרשת קלאבוטל.
ובקצרה. למי שלא היה כאן - אחותי ואני נהגנו לחלוק ביחידה של ההורים חצי שבוע היא וחצי שבוע אני. עד שיום אחד זה התפוצץ כאשר אחותי רצתה לצאת עם המאהב לחול, בחרה לא לספר לי אלא לשנות את השבוע ההוא כך שהיא תוכל גם לצאת לקלאבוטל וגם לצאת לחו"ל עם המאהב. מכל זה יצאה סערה גדולה חסרת פרופורציות עם צרחות צעקות איומים עונשים ונסיון לא מוצלח למכור את היחידה שגרר עוד הסתבכות. אני פתרתי את הבעיה. שבוע היא שבוע אני ובא לציון גואל, כך אני לא תלויה בה, היא לא תלויה בי, לא בי לא בילדים שלי ואני לא תלויה לא בה, לא בילדים, לא במאהב שלה, לא בחברות שלה ולא בתאריך.
ב. תיקו
זה קשור עם הברמצווה של החייזר.
אמא החליטה לעזור לי כלכלית עם הבר מצווה של החייזר
אבל שוב זה הגיע לצרחות וצעקות בנוסח את תעשי מה שאני אומרת לך אני משלמת
ואז אחותי אמרה תעזבי אותה. תתייחסי אליה כאל אורחת, שלא תשתלט עליך
במקום להודות לה על כך נקמתי בה על עניין אחר והזמנתי את בעלה כאשר היא היתה בהליכי גירושין איתו
היא פנתה לאמא וזו שוב חזרה לצרחות הצעקות והאיומים. היא אמרה שאם בעלה של אחותי מוזמן אף אחד מהמשפחה לא יבוא
ביטלתי את הזמנתו ואז כולם באו כמו ילדים טובים.
כולם משחקים פה משחקי כוח.
תמיד חשבתי שיצאתי מופסדת מהקטע הזה כי מה פתאום אמא אומרת לי את מי להזמין?
ובכל זאת זה לא יאה מצידי להזמין את בעלה בניפרד בלי קשר למה שהיא עשתה.
כך שיצאנו תיקו.
כן, סהכ אחותי אכלה הרבה חרא ממני ואני ממנה וחבל.
צריך לכבות את השלטר.
ועכשיו זיקוקים
