הכל חדש ונוצץ

יום הזיכרון עומד היום לזכר נופלי צוק איתן. אהיה קצת בוטה וצינית הפעם ואולי זה יקומם את מעט קוראי. יש דם צעיר וטרי ליום הזיכרון. דם מיותר. חיילים שיצאו לקרב מיותר וחסר תכלית המתוכנן מראש. רבים נפלו באיזורי כינוס. חלקם האחר נפל על מיגור המנהרות שמוקמות עכשיו מחדש. המלחמה נפתחה בתאריך הנקבע מראש אחרי המונדיאל והסתימה עם פתיחת שנת הלימודים. הפטפטת שקדמה לה בדבר 3 החטופים היתה רק קדימון למלחמה. המלחמה עצמה היתה חסרת מטרות. את כל הרצועה היה ניתן לכבוש ב-4 ימים. כך עשו בששת הימים. אבל צהל דשדש ברצועה 20 יום ואחר יצא ללא השג ממשי.

67 חיילים קיפחו את חייהם סתם. עכשיו אילנה דיין חוגגת על קטעים מהמלחמה. את הקטע של הנגמש את הקטע של חטיפת גולדין יופי אילנה. 

אני לא יודעת מה משפחות החיילים חושבות על המבצע הזה. התוצאה היא אובדן. אובדן כואב. כי לדעת שהילד נפל סתם זה קשה. עדיף לחשוב שהוא היה גיבור ונפל על הגנת המולדת. הוא עצמו אכן היה גיבור. שלחו אותו לקרב והוא לא היסס. הוא עשה את שלו בצורה הטובה ביותר השאלה רק בשביל מה. מה השגנו בכל ימי בקרב האלה. הוא היה פיון. הוא לא שאל שאלות ואנחנו פיונים של הממשלה, של אמריקה, של העולם. 

ניתן אם כן לראות כאן 2 צדדים. הצד הפוליטי והצד של המבצעים. ביום הזה אנחנו מתחברים לצד המבצעים. אלה שנהרגו על מזבח הפוליטיקאים. ולרגע נשכח את הפוליטיקה. הם נפלו. הם אינם. ואנחנו יום אחד בשנה עוצרים מלכת. רואים את שמותיהם, את פניהם. כל אחד הוא עולם ומלואו. כל אחד הוא איש צעיר שחייו נגדעו. הוא לא יתחתן, הוא לא יוליד ילדים. ילדיו ישארו יתומים. הוא לא ינגן, הוא לא ישיר או יעסוק בתחביב אחר, הורים. נשים, ילדים, חברים. יהי זיכרם ברוך.