הכל חדש ונוצץ

אתמול הלכתי לגראנד לעשות משקפיים. עוד משקפיים.

זה זמן מה אני מרגישה שהראיה שלי לא ככ איאיאי

לא מזמן בדקתי את הראיה לרשיון, החלפתי זוג משקפיים כי נשרט, היה הכל תקין

ובכל זאת הרגשתי שזה לא זה

יש לי קצת סחרחורת בהליכה, אני לא יודעת כבר אם טוב יותר עם משקפיים או בלי, קרוב זה בסדר, רחוק אני לא רואה טוב עם שום משקפיים

אז בדקתי

לא טוב. מסתבר שיש לי התחלה של קטרקט לשתי העיניים וכדאי לראות רופא. יתכן שצריך ניתוח בעיניים להחלפת קרנית.

אוי לא. רק לא זה. ניתוח. בהתחלה חשבתי יאללה אני הולכת לניתוח

אבל לאט לאט התגנבו מחשבות אחרות: מה? אני הולכת לניתוח? לא ולא. אני כבר הייתי בניתוחים. כולם לא הצליחו. נכון שכל יום עושים ניתוחים ואנשים יוצאים מזמ בשלום, אחותי למשל עשתה ניתוח הקטנת חזה וזה יצא טוב. גם עם הפנים יצא לה טוב. לא מזמן הבוסית של המקהלה עברה ניתוח בגב. גם יצאה מזה בשלום. אבל אני לא. אני עשיתי ניתוח באצבע ועד היום האצבע עקומה. גם הטיפול באירוע המוחי היה כשלון חרוץ. סהכ הייתי מאושפזת 4 ימים. לכל אחד זה היה עובר, הרי באתי בזמן ויכלו לתת לי אינפוזיה שהיתה מוחקת את כל הסימנים כפי שקרה לרבים וטובים כולל בוז׳י הרצוג. לא, אני לא עושה ניתוח. אצא ממנו עיוורת. לא רוצה.

זהו.