כבר אמרתי שאנחנו יום אסאל יום בסאל. לרגל יום הולדתו החלטתי לרשום כמה ימים באמת אני באסאל וכמה ימים אני בבאסל. אני יודעת שזה לא מעניין אבל חשוב לי לכמת. בעיקר בשבילי. מה שעוד מסתבר שימי הבאסל הם בעיקר בראש שלי ואף על פי כן יש להתיחס אליהם בכובד ראש. אולי אגלה משהו. אולי אגיע לתובנה שלא חשבתי עליה. קדימה.
טוב. נתחיל היום. היום אני באסאל מבחינתו. זה לא אומר שאני באסאל בכללי. יש עוד גורמים אולי הם יחשפו
יום שלישי והנה מתחילה הבאסה בהתחלה היה לא ברור למה. לאט לאט מתבהר
יום רביעי יותר טוב במשך היום
יום ראשון שוב זה מתחיל. יום שלישי ממשיך אבל הוא לא ככ אשם. הנסיבות אשמות.
או יום רביעי זה כבר ממש. זה כשבראש שלי מסתובבות מחשבות על סיום הקשר. להגיד לו די זה נמאס לי. הנה מה קרה? הוא כתב שלא יבוא כי כואבת לו היד שהוא נפל עליה. לכאורה אני יכולה לענות לו תהיה בריא תרגיש טוב. אבל מה? כל פעם הוא מוצא סיבה אחרת לא לבוא. לא יכול פה לא יכול שם. לא יכול אל תבוא שלום. אל תעשה טובות. וכך זה נמשך ונמשך ונמשך. מה הטעם לזה אני שואלת. אם אתה רוצה תבוא אם אתה לא רוצה אל תבוא אבל אל תשחק משחקים. אומר שיבוא ולא בא. הנה שוב זה קורה. הוא שוב מבטיח שיבוא ולא בא. לא עניתי אני גם לא אענה. רציתי לומר צר לי שכואבת לך היד אבל עם זה נסעת אתמול לבאר שבע. אז היד לא ככ כואבת לך. מה הסיפור שלך? מצד אחד לא לענות זה אומר שהוא לא יודע מה אני חושבת ושתיקה כהסכמה. הוא יכול שוב ושוב להתנהג כך וזאת באמת הוא עושה. אני חייבת לענות לו. ולא לומר לו תהיה בריא.
יום חמישי הוא אומר שיבוא. אז......??
הוא בא. היה 10 וכך נכנסנו לתוך הסגר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@