הכל חדש ונוצץ

איך שכחתי לחגוג אתמול מימונה. בנשר. בכלל היה? טוב אז היום זה מימונה. אתמול היה רק ערב. נכון היום ה30.4 אבל היום סוסון נולד לפני 42 שנה בתאריך העברי והרי אמרו רבותינו ששמחה דוחה עצב. לא רציתי להתעצב. פשוט שכחתי. אפילו נזכרתי שאתמול לפני 42 הביאו אותי לבית חולים ולמחרת ילדתי. היום ה30.4. היום לפני 33 תמה החגיגה ועצב עמוק נכנס לחיי ואינו מרפה. סוסון נפגע אז ונותר פגוע וכל מה שקרה אח״כ הוא פועל יוצא. הסכסוך עם המשפחה. הכספים שלא הגיעו האירוע המוחי.

אבל גורמים אחרים מעכירים את חיי היום. הוא , והבן הצעיר שלי. אז התאונה , הוא שנעלם לי ולא יחזור והבן הצעיר המניאק הזה שלא נותן לי לראות את בתו הם 3 גורמים כבדים מאוד שאדם רגיל קשה לו להכיל. והנה אני מכילה. גם את המלחמה וגם את הסכסוך המשפחתי. אין מה לעשות. החיים חזקים מכל מצב. כבר למדתי שהחיים זה לא פיקניק וכורכים בתוכם הפתעות לא נעימות. מי חשב שבתור סבתא צעירה לא אוכל לראות את נכדתי בשעה שמשפחתה רואה גם רואה. בעצם זה היה צפוי. גם את wawa לא ראיתי כמעט. גם איתו זה היה צפוי. לא חשבנו להתחתן ולנהל זוגיות כמו שצריך ותאונות קורות. פעם לי פעם לאדם אחר. מתמודדים. כל הזמן מתמודדים. אז אני יכולה לברך שסוסון נולד היום ואני יכולה לברך על חיים נפלאים בחברתו ואני יכולה לברך על זה שנולדה לי נכדה. לברך בהכנעה. 

כן ועוד משהו על המימונה. זה חג של מרוקאים ואני לא ממש מחבבת את בני העדה. אמה מה נעשיתי קרובה אליהם מבחינה פוליטית ודווקא בני עדתי האשכנזים הם שמאלנים הזויים. כמו בשואה