הכל חדש ונוצץ

אכן קרה משהו. 8 חברה נהרגו ברפיח. אבל התחושה היא שמשהו רע קורה במישור האישי. סוסון עם האפילפסיה. עכשיו שקט אבל אולי היא תחזור. אולי באופן יותר גרוע. מנגד עלה בי הרעיון למה הוא לא הביא לי ילד. זה אפשרי. הפגם שלו אינו גנטי. אבל מי יגדל את הילד שלו. אני רק חושבת אילו היתה לי ממנו נכדה. היא היתה יותר יפה מיהלי. היא היתה בלונדינית חמודה. יפהפיה כמו שהוא היה. מספיקה המחשבה הזאת כדי להעלות בי דמעות. מחשבה בלתי נסבלת. בטח הייתי רואה אותה יותר מאשר את הבת של אלעד. מי יודע בעצם. כן זה מדאיג אותי יותר מהבחורים שנהרגו. הנכד שלא נולד לי ואולי היה יכול להוולד לי אילו הייתי נלחמת מספיק. בינתיים גם על הנכדה שנולדה אני לא שומעת. הם היו כאן אבל לא אצלי אלא נפגשנו באיזו מסעדה וזה היה על הפנים. הם ככ לא מסתדרים איתה אבל לי אין מה לומר. אני לא פונקציה ולא נחשבת

ואולי זה יוסי. לא. לא יודעת 

ואולי זה הוא. גם הוא במצב לא טוב

בקיצור חרא. על הפנים. אז מה הפלא? זה נכון שלפעמים יש הפוגות אבל כללית חרא

אה שכחתי. אלעד רוצה לדבר איתי על משהו. מעניין מה הוא כבר יוציא עלי

הוא אכזבה מרה וכואבת ולא מהיום