טוב. הרגשתי נורא רע הבוקר. עכשיו השתפר קצת. אבל לא הרבה. אני מרגישה כי כל העולם הפנה את גבו אלי. היחסים עם הבן על הפנים. אני כועסת נעלבת ומחפשת מה לעשות. לא ראיתי את התינוקת כבר זמן רב וכנראה לא אראה אותה. אני לא אסע לשם יותר. מספיק. מספיק סבלתי מהם. איך הסתובבתי במסדרונות בית החולים כשהיא נולדה ואחכ לא נתנו לי להתקרב. איך באתי ואשתו היקרה התעלמה ממני ובפעם האחרונה הם הגדישו את הסאה. היא התחילה לצעוק עלי. שוב. בפעם הראשונה סלחתי הפעם שתלך לחפש את החברים שלה. אני לא באה ולא עוזרת ולא כלום. שיקפוץ לי. עד שלא יגיד לאשתו היקרה להתנהג אלי יפה אני לא באה. וגם הוא צריך להשתפר. המון. אני לא יודעת מה הסיבות לשנאה הזאת אבל כנראה שהוא פתח את הפה. לא ברור לי למה בחורה שלא מכירה אותי שונאת אותי ומזלזלת בי. יש לו טענות אלי הוא מחזיק משהו בבטן. אולי זו הכביסה אולי עוד משהו. אבל במקום לנסות לפתור את הבעיה הוא מעצים אותה. ההפסד שלי הוא שאני לא רואה את הנכדה הראשונה שלי. טוב אז לא. גם ההורים שלי היו ברוגז אתי בגלל שטויות. הכל טוב. חשבתי אולי להעסיק אותו בנושא אבל הוא שוב איכזב וגם המחותנת שלו איכזבה. אני לא צריכה לחשוב עליהם. יש לי מקהלה. יש לי הופעה. גם מהם נעלבתי. הכל טוב.
הייתי בשבוע הספר. היה שם הסופר אילן הייטנר. הוא איכשהו הרגיע את הרגשות הרעים שלי. לכולם יש רגשות רעים הוא אומר. זה נעלב מזה וזה נעלב מזה. הוא עצמו ניסה להתקבל לאוניברסיטה ולא התקבל. חבריו כן התקבלו והוא הרגיש רע. וזה ככ נכון. עלבונות קטנים שעושים לנו רע וזה ככ משפיע. הנה הוא לא רצה ללכת אתי לים רק ביום שלישי אז נעלבתי. זהו. ואני מרגישה רע. כנראה עדיין מאוד איכפת לי ממנו למרות שהמניות ירדו. טוב אייל רוצה לאכול ומחכה לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@