רציתי לכתוב כמה מילים על צעדת המעיינות בפוסט הקודם אך כל נגיעה בו מזיזה לי את התמונות למקומות הזויים. אולי הגיע הזמן לעשות משהו עם העריכה המשוכללת הזאת??
טוב, כמה מילים.
צעדת המעיינות היא צעדה מאוד מיוחדת ומאוד מהנה. לא סתם הולכים והולכים והולכים אלא עוצרים לפעמים לטבול במים. עם הבגדים.
לפני שנתיים צעדנו בפעם הראשונה. המסלול היה שונה מהיום - קצר יותר ומזג האויר היה שונה. לא הכרנו את המסלול. היה אז חמסין אבל ממש. השמש יקדה במלוא עוזה. אמרתי כאשר אבדתי נאבדתי. ואז הגענו לעין מודע. יש שם בריכה גדולה ומסודרת. עם קיוסק וגזלן, ואני, מותשת מרוב חום נכנסתי למים עם הבגדים והנעליים. אהההההההההההההההה איזה תענוגגגגג. מחייה נפשות.
את יתר הצעדה המשכתי רטובה השמש יקדה אבל מי בכלל הרגיש את זה. אההההההה איזה כיףףףף
הגענו גם לעין שוקק והתרחצנו שם, וקינחנו בגן השלושה הוא הסחנה. נשארנו שם להשתכשך (הרבה) ולאכול (קצת.)
המסלול הפעם היה שונה קצת - ארוך יותר 9 קמ ולא היה כזה חמסין.
הוא התחיל בגן השלושה, עבר דרך עין שוקק ולמרות שהיה די קריר נכנסנו למים עם הבגדים. על חוויה כזאת לא מוותרים. הגענו לעין מודע (מסלול הפוך) ושם כבר לא נכנסנו למים. היה אפילו קצת מעונן. אחכ הצטערנו על זה כי התחיל להתחמם. לא נורא. בדרך נתקלנו בנחל שאני צריכה לברר את שמו, (לא היה במסלול הקודם), נחל חרוד או נחל הקיבוצים ונכנסנו למים כרגיל עם בגדים ונעליים. היה שם גם צינור כמו מגלשת מים והילדים עברו בו. בשבילם זו היתה החוויה. זה היה קרוב לסוף המסלול. סיימנו בסחנה. הילדים היו רעבים אכלנו שם במסעדת 'מוזה' - מסעדה חלבית מצויינת ואחרי זה הם רצו הביתה. לא רצו להשאר בגן השלושה. קצת התאכזבתי - לא נורא. זה באמת היה too much . חזרנו הביתה עייפים שבעים ומרוצים...
אפאחד לא שואל אותי את בת 53 והלכת 9 קמ ??????
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@