הכל חדש ונוצץ

שביעי של פסח. רחובות. אני בסוף תשיעי. אנחנו בדירה החדשה ששכרנו. הבאתי לשם את כל משפחתי היקרה שיעזרו לי לנקות אותה. הכל היה כלכך שונה... סרברוס היה 3 כלבלבים חמודים, אחותי הגיעה מגרמניה לרגל האירוע הממשמש. התחלנו לנקות ואז כצפוי התכווצויות קלות בבטן. כל '10 . זהו גם הפעם התחמקתי מהניקיון. הם עשו את העבודה בשבילי. אני ישבתי וחייכתי. בעלי גם התחמק מהכל. כרגיל. הוא היה במשמרת לילה בבית חולים.

כך המשכנו עד הערב. בערב היו לי כבר צירים כל '5. זהו זה. עוד מעט אהיה אמא. אבא יהיה סבא, אמא תהיה סבתא ואחותי תהיה דודה. הם הביאו אותי לבית החולים. פני אבי זרחו. זכיתי לראות את פניו זורחים כך רק פעמיים בחיי, כשהתחתנתי והיום לפני 25 שנה.

את ההמשך תיארתי בבלוג הקודם ונדמה לי שחלה הפחתה ביכולת הכתיבה שלי. אנסה שוב

הגעתי לבית החולים. 'כואב לי' אמרתי בחיוך והם הסתכלו עלי בפליאה. מה זאת מחייכת.

החיוך נמחק עם הבדיקות הראשונות. אין להם רחמים לאנשים האלה. איך הם מכאיבים.

שעה ארוכה הסתובבתי במסדרונות בית החולים בלי שיתייחסו אלי.

בסוף קיבלתי חדר.

ביליתי שם את הלילה ושום דבר לא התקדם.

גם למחרת שום דבר לא התקדם.

הכאבים גברו.

רק לקראת אחהצ משהו התחיל לזוז.

ואז ראו שהוא תקוע. הייתי רזה מאוד והוא היה תינוק גדול.

בעלי בינתיים סיים את המשמרת והצטרף אלי. רוב הזמן השאירו אותנו לבד וחילקו לו הוראות.

אני צעקתי על הצוות. תשארו כאן. אתם לא יכולים להפיל את הכל עליו. אין לו ניסיון

יש לנו המון לידות אמרה המיילדת

זה לא מעניין אותי. צעקתי.

היא הביאה רופא והלכה. הוא היה די חסר אונים.

למה לא עשיתם לי ניתוח קיסרי. אני רוצה ניתוח קיסרי

מאוחר מידי הוא כמעט בחוץ אמר הרופא.

אבל הוא תקוע

רוצה ואקום?

לא איכפת לי איך רק תוציאו אותו כבר מה אתם רוצים שיחנק?

הוא הביא את הואקום. יותר אני לא זוכרת כלום. רק כשהתעוררתי כל הצוות היה מעלי. קיבלתי 2 מנות דם....

...הניחו לי אותו על הבטן..העבירו אותי למחלקה...ואותו לחדר תינוקות..היינו 10 יולדות בחדר וזה היה כיף.

אחר הביאו לי אותו לראשונה עם חיתולים. הוא צרח הכי חזק.

הסתכלתי בו ואמרתי. ברוך הבא לעולם. מהיום והלאה אנחנו ביחד.

כך סוסון ים הגיע לעולם. בשביעי של פסח. במימונה.

אבל אנחנו חוגגים לפי הלוח הגרגוריאני וזה יהיה עוד שבוע.

היום אנחנו חוגגים עם המרוקאים את שובו של הלחם.