כן זה היה מזמן קצת אחרי שתפסו אותה בבגידה וקצת אחרי שסוסון התגייס. למעשה 2 המאורעות האלה היו קרובים והיא כרגיל גנבה את ההצגה. הייתי אז האוזן הקשבת שלה, עדיין, שוב, והיא סיפרה לי כל דבר כמעט.
את סוסון שלחו מהצבא באותה תקופה לבית חולים בגלל מחלת העור שלו. הוא היה מאושפז די הרבה זמן.
היא כל הזמן התקשרה אלי לקטר ולי ממש לא היה כוח אליה רק לא אמרתי לה כלום.
- את באה לבקר את סוסון? - שאלתי
היא סיפרה שנפל עליה איזה חלון יש לה בחילות וסחרחורות והרופאים אמרו לה לשכב במיטה
בערב אמא התקשרה לשאול אם אני יודעת איפה היא כי היא מתקשרת והגברת לא עונה
אמרתי לה שבטח היא יצאה ל'עיסוקים' שלה ואין מה לדאוג
למחרת אחותי מתקשרת
-אוי איזה חיים יש לי, מזעזע
-מה קרה יש לך זעזוע מוח?
- לא. הבעל
- מה הוא כבר עשה?
- הוא נסע לתלאביב וזה בסדר מבחינתי שהוא לא נשאר לשמור עלי אבל כשהוא התקשר לא הייתי בבית. הוא חזר וצרח עלי כמו מטורף. הוא קרא לי מזדיינת ליד הילדים
- איפה היית?
- הלכתי לקניון לבצע עבודות שהוא היה צריך לבצע ואחכ הלכתי לד' לקחת משם את הילדים אבל לא לקחתי פלאפון כי הבטריה התרוקנה.
- ולמה החברה לא הביאה את הילדים?
- היא רבה עם בעלה ולא יכלה לעזוב את הילדים שלה לבד. - כך אמרה - אני חזרתי הביתה ואז בעלי התנפל עלי: 'יא מזדיינת אני דואג לך כל היום ואת עוזבת את הבית להזדיין.' מה את אומרת על זה?
- אין לי מה לומר - אמרתי.
היא המשיכה. - ב- 10:00 בלילה הלכתי להבדק בבית חולים כי כל היום סבלתי מבחילות וסחרחורות
- מצאו משהו?
- לא
- יופי
- וקראתי לאבא ואמא והם צעקו על בעלי: 'אתה זיינת כל חור בעיר ועכשיו אתה קורא לה מזדיינת לך לכל הרוחות' אז הוא קם ועזב את הבית. מה את אומרת על זה?
- אין לי מה לומר
- איך אין לך מה לומר? יש לך מה לומר - התחילה להתקיף אותי
- קטונתי. אני נוסעת עכשיו לסוסון את באה?
- אני הולכת עכשיו לעורך דין. אני אגיש נגדו תביעה.
למחרת אמא התחילה לספר לי כמה אחותי מסכנה
אמרתי שזה לא מעניין אותי, סוסון בבית חולים וזה יותר מעניין אותי. גם באתי בטענות שלא באים לבקר אותו.
- יש לה המון צרות עם הבעל וסוסון לא כזה חולה מסוכן.- כך צרח לי אבא - לכן אין שום סיבה לבוא לבקר אותו. אמא צרחה ברקע שהיא לא תדבר אתי יותר לעולם. הצרחות שלהם הגיעו לשמים.
למחרת הפלא ופלא כולם התאספו בבית החולים. אמא הסתכלה עלי בפרצוף עקום. לאחותי אמרתי: סוף סוף הגעת
היא ענתה - את רוצה שיהיה לי רע.
כשהיא עזבה התחלנו לדון בנושא.
'אם היא חולה למה היא יוצאת מהבית? לי היא סיפרה שיש לה סחרחורות ולכן היא לא יכולה לבוא לבקר את סוסון, אח"כ היא רוצה שאתמוך בה כאשר היא מספרת לי על בעלה. אני הרגשתי בערך כמו בעלה. היא בוכה שיש לה בחילות וסחרחורות בסוף היא הולכת לפגוש את המאהב הזה.
- אילו היא לא היתה נוהגת כך עם סוסון היית תומכת בה - כך אבא
- אבל היא נהגה כך. היא פוגעת בי ואחר כך מחפשת אצלי תמיכה. אם היא רוצה תמיכה שלא תפגע
- את לא צריכה להיות אגואיסטית. את צריכה להיות יותר אובייקטיבית, להתיחס למה שקרה עם בעלה באופן אוביקטיבי. את צריכה להתחשב בה, היא עובדת קשה, מסיעה את הילדים, אין לה זמן לבקר את סוסון וסוסון לא כזה חולה קשה. הוא לא סובל....
...הויכוח נמשך....
חכה חכה שאתה תהיה בבית חולים. אמרתי לעצמי. אני תמיד ביקרתי אותך כשאשפזו אותך, את כולם ביקרתי. אבל כשהבנים שלי מאושפזים תמיד יש לכם סיבות טובות לא לבוא.
עכשיו הוא בבית חולים
אני לא בת זונה
אני ממשיכה להיות פראיירית כרגיל. אולי כך יותר נוח לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@