"זה
לא בדיוק מה שזה נראה.. כאילו זה בערך כמו שזה נראה.. כמו מה זה נראה?!" אמרה
בזמן שסיימה לכפתר את חולצתה.
הוא לא יכל לדבר הוא היה המום, היא
הבנאדם האחרון בעולם שהוא ציפה לראות בבית שלו בכאלו שעות בבוקר. הוא מלמל משהו
שהיא לא הבינה ורץ חזרה לחדר שלו.
היא דפקה לו על הדלת. הוא היסס ואז ענה
"פתוח" בקול שקט.
היא נכנסה, מבטה היה מושפל לרצפה. היא
הרגישה בכלל לא נוח במעמד הזה.
"איך היד?" היא שאלה בנימוס
בכדי שיתחיל בניהם איזו שהיא שיחה.
"בסדר. כבר לא כואב רק מגרד"
"את זה אני יודעת לפתור" היא
ראתה מזלג בתוך צלחת ליד מיטתו של ביל. היא הרימה את המזלג והכניסה אותו לתוך הגבס
שעל ידו.
"זה באמת עוזר" הוא חייך
"תודה" פתאום נהייתה שתיקה מביכה בחדר למשך איזה דקה ואז סול לקחה אומץ
והתיישבה לידו.
"אני מצתערת שזה יצא ככה, אני
חושבת שאני מרגישה משהו לאח שלך" היא פחדה לומר אוהבת, היא בעצה לא ידעה אם
היא אוהבת, היא אף פעם לא אהבה אז היא לא ידעה מזה בכלל.
"בסדר, אני מעריץ אותך כבר המון
שנים, אמרתי אוהב אבל התכוונתי ל.."הוא הסתבך עם עצמו.
"התכוונת שאתה אוהב את מה שאני
עושה.."
"אבל את האמת רציתי לדעת למה ברחת
ככה, למה לא חיכית שטום יתעורר"
"תקשיב מחר אני נוסעת הביתה, למה
ששנינו נפתח משהו שלא יכול להימשך. בסוף רק שנינו ניפגע. היה ביננו לילה מדהים
ואני תמיד אזכור את הלילה הזה. אבל בזה זה נגמר!" היא נראתה בטוחה בעצמה.
ביל הסתכל עליה הוא הבין מה שהיא אמרה
אבל ידע שטום לא יבין.
"אני מבין אותך אבל אני מבקש ממך
שתחכי ותעירי את טום לפני שאת הולכת אל תגמרי את הלילה הזה שלכם ביחד בצורה
כזאת"
כשהיא חזרה לחדר של טום הוא לא היה.
"בטח הוא ירד לשתות קפה או משהו" גם למטה הוא לא היה.
היא חזרה לחדר של ביל..
"איפה טום?" היא שאלה
"הוא לא בחדר שלו?"
"לא, חיפשתי הוא לא שם!"
הם התקשרו אליו הוא לא ענה והם חיפשו
אותו ולא מצאו.
סול חזרה למלון היא כבר התייאשה 'בטח הוא
נסע סתם לאנשהו' היא הרגיעה את עצמה.
כשסול הגיעה למלון היא הבינה שהסוללה
שלה נגמרה.
"רובי תיהיה נשמה ותביא לי שיחה.
הבטריה שלי מתה"
"הלו" הוא ענה לה
"למה אתה לא עונה לי? למה
נעלמת?" היא התפלאה בכלל שהוא ענה לה, ואז הבינה שכנראה סינן אותה ולכן ענה
למספר של רובין.
"את יודעת זה לא פעם ראשונה שהוא
עושה לי את זה" הוא דיבר מאוד רגוע כאילו לא שמע שהיא הייתה מודאגת.
"מי? עשה לך מה?"
"אח שלי. יום אחרי שאני התנשקתי עם
החברה הראשונה שלי, הוא נישק אותה"
"מה? מזה קשור עכשיו" היא לא
הבינה דבר ממה שהוא אמר.
"לא הבנתי אבל למה אמרת לי את
הדברים שאמרתי אם ישר בבוקר שאחרי.. רצת לאח שלי"
"מה אתה בסדר?"
"למ.." היא לא נתנה לו לסיים
את המשפט "מפגר אנחנו דיברנו. עלייך בעיקר"
"זה לא נראה ככה מאיפה שאני
עמדתי" אמר וניתק.
'אוף איתו' היא חשבה לעצמה 'רק אותו אני
צריכה עכשיו על הראש'
"סול! מהר תארזי את הדברים שלך.
קרה משהו נוסעים" צעק לה אחד האנשים בהפקה בזמן שהוא רץ ומסדר דברים. כולם
רצו כולם סידרו דברים מהר "יאלה מהר סול" נשמעו צעקות מעובדי הפקה שגם
התרוצצו.
"מה קרה? מישהו מוכן להסביר
לי?" היא צרחה את זה.
כולם הסתכלו עליה לרגע והמשיכו בעיסוקים
שלהם. ורוניקה ירדה לעברה דיי ברוגע לעומת כל שאר האנשים שהתרוצצו מולה.
"הדבר היחיד שאמרו לי שהיה משהו
בלגן בבית (בניו יורק) וחייבים לחזור מהר"
"יותר טוב. אני צריכה קצת בית.
נמאס לי מהכל" אמרה וסול והלכה לכיוון החדר בשביל שלא יתעוררו עוד שאלות אצל ורוניקה.
לא היה לה כוח להסביר ולדבר על זה. היא רצתה עכשיו קצת לבד. ורוניקה רק מלהביט לה
בעיניים הבינה את זה ובגלל זה לא הלכה אחריה.
היא נכנסה לחדר והתחילה לארוז. היא שמעה
דפיקה על הדלת..
"וי אין לי כוח לדבר על זה"
היא אמרה. עוד דפיקה על הדלת..
"אמרתי שאין לי כו...." אמרה
בזמן שפתחה את הדלת.....
"מה אתה עושה פה?!"
אני יודעתת..עוד מעטט ממש זה נגמר סוריי
אבל יש סיפור אחר.. שלפי דעתי יותר יפה מהסיפור הזה..הרבה יותר יפה.. יש ממנו כבר פרק 1 בעיקרון..
אולי אחרי שאני יסיים את הסיפור הזה אני יפרסם תפרק ואם תאהבו אני ימשיך לכתוב אותו..
לפי דעתי פי דעתם של חברות שלי הסיפור השני יצא יותר יפה.. =]
בעיקרון לסיפור הזה יש 11 פרקים.. אבל יש עוד חצי פרק שיא הקטנטן סיכום שכזה..
טוב סורי על החפירהה תהנו מהפרקק=]
לאב יההה 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
