חיכיתי לחבר ועישנתי בפארק לא רחוק מהבית סידרתי את השיער שנכנס לעיניים,

נראתי רגוע אבל הציק לי שהוא מאחר. אני זוכר איך אותה אישה שהסתכלה עלי כמה

רגעים עד שהיא זיהתה אותי, וגם אני בלי משקפיים יכולתי לראות שזאת אמא שלי.

היא הייתה מאוכזבת המומה אפילו שהבן הקטן שלה שלפני מצמוץ בעיניה מצץ מוצץ

עכשיו שואף עשן כמו איזה פועל נמל. אני חושב שהיא יותר התאכזבה שהתבגרתי מזה שעישנתי.

ועכשיו אני כבר זקן עם חצי קרחת מדליק אחת, נראה שזאת אותה אחת שעישנתי לפני כן

בצעירותי אבל הטעם של זאת שונה. ואני מת שאמא שלי תעבור פה שוב ותראה אותי ותתאכזב

או משהו, כל דבר, אבל לאף אחד כבר לא אכפת מאיזה זקן משתעל שמעשן,

וגם ככה זה לא אותו הדבר הריגוש שבדבר נעלם מזמן, התאדה בעשן.