הפנטזיה השנייה היא של גורע שאין לו בלוג. הפנטזיה הראשונה ושתי הפנטזיות האחרונות הן פנטזיות שנתבקשתי לפרסם בעילום שם הכותבות. לתחרות הכתיבה הוגשו 63 פנטזיות, כאן תמצאו את סיכום התחרות ורשימת הפנטזיות המלאה עם קישורים ותקציר לכל אחת מהפנטזיות המשתתפות בתחרות, בילויי נעים.
באוטובוס
כל אותה העת עד בואו של אוטובוס אחד,ערב אחד, הביט בי החייל. אותו חייל שאת פניו ארצה לזכור. זוג עיניים יפות וחייכניות לפעמים, שחורות משחור, נוצצות.
הלכתי לכיוונו, בוטחת משהו. "אני מכירה אותך מאיזה מקום?" "לא שידוע לי" ענה. "חשבתי", אמרתי וחייכתי חיוך זדוני משהו. הוא נשאר עם הבעה קפואה על פניו.חזרתי לשבת. הוא המשיך להביט בי. וגם אני מדי פעם מפזרת את השער כדי ליצור חומה חלקית, ממשיכה להציץ. תנוחת גופו לעברי(מפוסק בוטח ומחויך) לא השאירה ספקות רבים בקשר לכוונותיו. עיניו פילסו את החלל הרועש ונחתו על נקודה לא מזוהה בגופי, באחת נגעתי בחולצה, לא בכוונה אולי מתוך כוונה לא מודעת דווקא. עיניו זזו משום מקום לשום מקום, פתאום קלטתי, הן התמקדו היטב בחזי שמעבר לחזייה שמעבר לחולצה.הוא לחש משהו לחייל שעמד לצדו ולחיילת שעמדה לצד החייל שעמד לצדו. הם החליפו מבטים וחיוכים, הגניבו מבט לעברי, והחיילת צ'יפחה אותו בצ'פחה ידידותית. לא הבנתי עד שהבטתי שוב על גופי, שתי טיפות גדולות של גשם שהתרחבו על חולצתי הקיפו את כל פטמותיי שהזדקרו להן מציירות במטושטש את העטרה שמקיפה אותן.הסמקתי מתענוג. אוטובוס אחד הגיע והנה אני עולה עליו אחרי שורה של חיילים, קיטבגים רבים עומדים בדרך. ננעלתי בין התיקים הרבים,לקראת השורות האחרונות. רגליי קשורות. מבטם של החייל והחיילת שישבו זה לצד זה הצטלבו במבטי . והוא אמר כששום שריר לא זז בפניו: "את יכולה לשבת." התיישבתי על תיקו של אחד מהם. אור זעיר לאורך האוטובוס האיר את פניו היפים וגם את שלה. החיילת צחקה צחוק משונה כשנפנה לעברה בלחישה , היא קמה והזמינה אותי לשבת במקומה. ישבתי על מקומה, מבטו החם יקד לעברי. המעיל הגדול שפשטתי זה מכבר היה מונח על רגליי. הגשם חלחל מבעד לחלון וזיגג את מבטי שנינו. התפתיתי לסיג ושיח לא רב שמלווה במבטים ממוקדים, ואז חלחלה גם חלחלה ידו אל בין ירכיי, שפתיי מאדימות. סמוקה ומרוגשת נפניתי לפסק קצת יותר. הוא מצדו פתח את הרוכסן של המכנס המלטף והעביר יד רכה, ואחר גם אצבע מחוספסת משהו על פני בטני שהתגלתה. החיילת נעמדה כשמבטה מושפל תחת למעיל הגדול, מלקקת את שפתיה, אני מביטה בה. שערה הסתור לא הסתיר את עיניה. כך המשיך והשחיל את אצבעו הארוכה תחילה אל מעל התחתונים ואז זה קרה הוא החליק את אצבעו הלוך ושוב את אצבעו על פני הדגדגן אל קו האמצע, הלוך ושוב הלוך ושוב.פניי מאדימים מהתרגשות, מאיימת לגנוח, אך מורידה את עיניי כלפי מטה ומביטה בה מתלקקת, אני מצדי נושכת את שפתיי בתענוג לאות אישור על המתרחש, והיא מתקרבת. מלטפת את שערי הארוך שתלתליו האחרונים כיסו את אותן פטמות סוררות. באחת, הסירה קווצת שיער שהסתירה אותן. והתחילה להניע את קווצת השיער הזו על חזי, כשהיא מסוככת על גופי בגופה ושערה, והחלה לצבוט את פטמותיי, תחילה בעדינות אחר כך באגרסיביות מה. החייל ששם לב לכך, הפסיק מפעולתו הקדחתנית והרותחת והחל לעסות חזק את חזי מבעד לחולצה .לבסוף כשגמרתי אומר ללחוש באפיסת כוחות: "אתם יכול"...לחש לי: "פטמות עסיסיות יש לך". הנחתי את רגלי על ירכו, השלמתי את משימתו שלא הושלמה כשהם מעסים את שדיי, שד אחד מכל צד, הוא כבר מתחת לחזייה והיא מעל החולצה.כנראה שנמנמתי והזיתי כי נדהמתי לגלות באחת שתחנתי קרובה לה ושהאוטובוס ריק לגמרי, ירדתי מן האוטובוס פרועה לגמרי, באפיסת כוחות, כשרוכסן מכנסיי פתוח לגמרי, אבל מחויכת. מחויכת לגמרי.
פנטזיה של הגורע
באיבחה אחת ויחידה הוא ננעץ עמוק בתוכה.
איבחה אחת ויחידה היתה כל מה שנחוץ.
בבוקר היא קמה ומיטתה אפופה בריחו, בריחם, בריחה. לא היה זה ריחו, רק זיכרון של חלום. חלום על פנטזיה. שיחת הטלפון שהביאה אותה אל פסגת הריגוש וליוותה אותה אל עולם החלומות. המיטה היתה ספוגה בריחה, כבד וחושני. את ריחו לא ידעה, רק שיערה אותו בליבה - את ריחו ואת טעמו.
מיקלחת. לעבודה
. :SMS זכרת ?
איך תישכח? היום בלי תחתונים. והמכנסיים הלבנים השקופים. איך הוא ידע?
:SMS כן, זכרתי.
עבודה. אימייל כל שעה עגולה. שפתיו על צוארה; שפתיו על שדיה, יונקים את פיטמותיה; ראשו בין ירכיה; אצבעות רגליה בפיו... משעה לשעה, נשימתה התקצרה, מאימייל לאימייל נרטבה והלכה. לא העזה לקום מהשולחן. בארוחת צהריים החזיקה את תיקה שיסתיר. השעות עוברות והחום בשיפולי ביטנה גובר, קשה כבר לשבת. לעמוד אי אפשר - יהיו מבטים , שאלות. היום אין ישיבה, איזה מזל
:SMS מוכנה?
:SMS אין לך מושג
כתובת של מלון, מספר חדר. על המיטה מונח פתק. תתפשטי וחכי לי, את יודעת איך. על ארבע. ראשה על המזרון, ישבנה מונף באויר, רגליה מפושקות. היא עוצמת עיניה ומחכה. רטובה ופועמת מתשוקה. הדלת ניפתחת. הדלת נסגרת. רשרוש בגדים. ריחו מלטף את נחיריה, כך דימיינה אותו. באיבחה אחת ויחידה הוא ננעץ עמוק בתוכה.
איבחה אחת ויחידה היתה כל מה שנחוץ.
סרטים (הומאז' לפאלפ פיקשן) גבריאלה (שם בדויי)
החדר במוטל כבר היה מסריח. על הרצפה היו פזורים שאריות של המבורגרים טייק-אווי, פחיות בירה רייקות וקונדומים מדיפי ריח פלסטיק מהול בזרע מתייבש. פתחתי את הדלת של השירותים ומשכתי אותה החוצה. היא הייתה ערומה, הידיים שלה היו מהודקות מאחורי הגב באזיקים, הרגליים שלה קשורות ומטפחת סתמה לה את הפה. היא נפלה על הרצפה.
החבר הטמבל שלה, קשור לכיסא, ניסה להגיד משהו מבעד לחצי חבילת המסקיינטייפ שהייתה כרוכה סביב הפה שלו, אבל זה נשמע כמו המהום. בעטתי לו בעצם של הקרסול. הוא נאנק וראיתי שהוא בוכה. היא הסתכלה עלי בחרדה. הם בטח לא דמיינו שככה הטרמפ שלהם יגמר.
המראה של התחת השקדי שלה והגוף הלבן והצעיר הזניק לי את הדם לבייצים, כזאת כוסית. משכתי בשערותייה והרמתי אותה מהרצפה, כאילו הראש שלה חפץ מנותק מהגוף. קירבתי את עינייה לשלי והתבוננתי אליהן בחיוך רחב. "כשאני אחליט שנמאס לי לזיין אותך, אני אודיע לך, בינתיים קחי את זה", סיננתי, ודחפתי את הפה שלה לתוך הזין שלי. היא קצת הופתעה מעוצמת הדחיפה, אבל התחילה ללפף את הלשון שלה מסביב לכיפה המגורה שלי. "קדימה", נבחתי, ומשכתי את הראש שלה עמוק יותר. הרגשתי את הקצה של הגרון שלה נאנק, היא השתעלה אבל לא ויתרתי, המשכתי להחזיק אותו בפנים, רואה אותה מתאדמת ומחרחרת. אני אוהב את העיניים האלה שמתחילות להאדים מחוסר החמצן. ניענתי אותו קצת בפנים ובסוף שיחררתי. היא פלטה רוק והשתעלה, מתנשפת בכבדות. תפסתי לה את היד והטחתי אותה על המיטה, שרועה על הבטן.
קמתי מהמיטה וחיברתי את הרמקולים ללפטופ שלי. שלפתי מהטרולי שלי את "כה אמר זרתוסטרא" ושמתי על פול ווליום. הלמות התופים של הפתיחה הדרמטית הדהדו לי בראש. הרגשתי את הזין שלי קשה ולא התקתי את מבטי מהחור של התחת שלה. טבלתי את האצבע בשאריות המיונז מההמבורגר ובתנועה סיבובית דחפתי לה אותו פנימה. השריר כבר היה רפוי, זה כבר כמה ימים שאני מזיין אותו ללא לאות. שלפתי את האצבע ודחפתי פנימה את הזין. ביד אחת לפתתי את גרונה וביד השניה אחזתי באדן המיטה. התחלתי לגהור עליה, עולה ויורד, בהתחלה בתנועות איטיות קצובות וחזקות ואז מגביר את הקצב לפי הלמות התופים, דופק אותה ומרגיש את הזיעה שלה ניגרת עלי. הזין שלי כבר איבד תחושה מרב חיכוך. מערכה ראשונה, מערכה שניה.
אני חושב שנכנסתי לטראנס. הייתי כולי במוזיקה. פתאום הרגשתי מכה חזקה וזרם שטף לי את הראש. הייתי קצת המום. לרגע לא הבנתי מה קורה. ראיתי אותה מזנקת לצד המיטה ורצה לעבר הדלת. ניגבתי את הזיעה מהראש וראיתי שאני שותת דם. הזונה קרעה את האזיקים ודפקה לי אותם בראש. קצת מבולבל קמתי וקפצתי עליה, תופס לה את הרגל ומפיל אותה על הרצפה. היא נאחזה במנורה ולפני שהבנתי מה קורה, היא הלמה לי בראש עם הבסיס של המנורה. הכל נהיה שחור ואני לא זוכר יותר כלום ממה שקרה עד שהתעוררתי ושוטר כושי גדול גרר אותי לניידת.
אני שוכב עכשיו על המיטה במוטל. הזין שלי כבר כואב מרב לאונן. אני לא יכול להפסיק לחשוב על הריח של התחת שלה. אם מישהו מכם רואה בלונדינית כוסית ערומה רצה עם אזיקים על הידיים לאורך הכביש מהיר 10, אי שם בין בטון רוז' לצ'ארלס טאון שבלאוזינה, תעשו לי טובה ותגידו לה שאני מצטער, שאני מודה שקצת הגזמתי ושאני מבטיח לפצות אותה אם רק תחזור. כמה כבר אפשר לצפות בסרטי פורנו הדפוקים האלה?
פנטזיה משולשת של תמרה (שם בדויי)
"אני רוצה להראות לך משהו". הוא אמר בעיניים בורקות בזמן שפשפש בערימת האלבומים המאובקת שעל המדף. המבט הזה שלו, מבט שאי אפשר להתעלם ממנו כשהוא נחוש בדעתו יחרט במוחי לעוד הרבה זמן. לכשמצא את שחיפש, הביט ארוכות במה שאחז, והתיישב קרוב אלי, מבלי להסיר עיניו מהתמונה. "תראי, זו היא..". איש של נשים הוא, ללא ספק. יודע להעריך גוף אישה, להתענג על הבשר הרך, קום איל פו. כמה אהבתי את התכונה הזו אצלו, וכמה שנאתי את מבטיו לאחרות. אבל היא, היא ללא ספק הייתה מיוחדת. עור לבן נמתח לאורך גובה כשלי, עצמות בריח חשופות כמו שאני אוהבת, עיניים גדולות ושחורות, שפתיים מצויירות. כולה מצויירת. אישה יפה, ללא צל של ספק, "איך הוא יכל לעזוב אותה למעני?" חשבתי.
בלילה, במיטה, עת סיים את מלאכת האמנות שלו בי שכבנו שנינו מיוזעים ומתנשפים. דקות ארוכות שכבנו ללא ניע, עירומים. המחשבות לא הניחו את דעתי, הרגשתי מלוכלכת, ולא בגלל משחק התאווה שסיימנו זה עתה. קיפצתי מהמיטה אחוזת תזזית וגרסתי "בוא, מקלחת!" קבעתי.
זרם המים החמים שטף את שנינו, ואני, שחשתי את גופי בוער ציננתי את המים. הוא אסף סבון בידיו וקרב אותי אליו, מעסה את שדי. עיני היו עצומות ופי מעט פעור אל זרם המים. "מה קרה?" שאל. הוא יודע. הוא תמיד יודע כשמשהו מתרחש, בין אם במציאות ובין אם בראשי. איני יכולה להסתיר ממנו מאום. "אני רוצה אותה". פלטתי, עיני עדיין עצומות. פחדתי להביט בו, והוא, שדרש את תשומת ליבי צבט את פטמותי בחוזקה. הקצתי אליו, "אני רוצה שתביא אותה, לכאן". הוא הרפה את אחיזתו והביט בי ארוכות, משתהה, נושם בכבדות. "אני לא בטוח שהבנתי אותך..." אמר. "הבנת אותי, אני משוכנעת".
בטלפון, הוא לא הסביר הרבה. רק ביקש ממנה שתגיע. שנינו ידענו שתבוא ברגע שיקרא לה. היא רק חיכתה לכך. כמוני היא כל כך אוהבת אותו ורק מחכה למוצא פיו שיכוון דרכה. כמוני, הוא הראשון שלימד אותה לאהוב כך, להיות נאהבת. ללילה אחד נוסף תהיה נאהבת. כולה, נאהבת. מכאן ומכאן. מעגל משולש של יצרים ואהבה, רק אהבה. ואכן הייתה זו, אהבה ממבט ראשון. כשצלצלה בדלת פתחתי מחוייכת. הצגתי את עצמי, השם היה לה מוכר, היא חייכה. מפוחדת צעדה לאט לתוך הדירה הקרה. "הוא בחדר" לחשתי באוזניה, וכשהסתובבה אלי חיבקה ארוכות וליטפה את שיערי. נשמתי נשימות קטועות, רועדות. רעדתי כולי. "אני שומעת..", היא לחשה לי , "גם שלי פועם בחוזקה".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
