Beautiful is not beautiful without you

היום שלי התחיל ב-11 וחצי..

שתיתי קפה, עם כריות..

אחרי הכריות האלא הבנתי שזה הולך יום של בולימוסים, אכלתי כול כך הרבה כול היום, כדי להקיא הכול אחר כך.

חבילה שלמה של כריות! גלידה, ועוד סנדוויץ' עם גבינה צהובה.

עשיתי אימון כושר, מול הטלוויזיה, כמה כפיפות בטן, הלכתי להתקלח..

טוב, להתקלח ולהקיא. הוצאתי, אחותי הייתה בקומה לעמלה, אז פחדתי להרעיש, אז ככה, שהוצאתי כמעט הכול... לא עד הסוף..

אבל אני יודעת שיהיה טוב. יהיה טוב.

עם כול הקטיושות באזור.

קטיושה נחתה באיזור של סבא וסבתא, הקווים נותקו, ואל ידענו שזאת הבעיה בהתחלה, ונילחצנו,

אני משערת שאפילו היה ניצוץ של דמעות בעיניים של אבא, אף פעם לא ראיתי אותו בוכה, אפילו לא ניצנוץ בעין, אני משערת שזה מרוב האמירה ו"אמונה" הטיפשית הזו שלבנים אסור לבכות, כי אז הם יהיו נמושות. אני אוהבת את אבא, נתתי לו חיבוק גדול, עלה על פניו חיוך, ודמעה נזלה על לחיו.

אמרתי לו שיהיה בסדר. ועליתי למעלה, לישון. בבוקר כשקמתי אמרו לי שהכול בסדר... ושהקווים באזור סתם נותקו.

הרגשתי כול כך טווב! כול כך!

3> אני.