יומנו של פריק: מסע למעמקי המוח החולני שלי

אחרי שנים של חוסר ודאות (בעצם, עצלנות), אני סוף סוף מעדכן את הבלוג!

והיום, הסיבות המרכזיות שהעונה החדשה של הירוז היא לא ממש באותה הרמה כמו הראשונה (למרות שהם משתפרים בזמן באחרון). אתם יכולים, כמובן, לקרוא את הסיבות של טים קרינג, יוצר הסדרה, לכשלון העונה. אבל הסיבות שהוא נותן הם מאוד ספציפיות (למשל, "הירו היה ביפן יותר מדי זמן"), ולי יש שתי סיבות קצת יותר כלליות.

סיבה א': הירוז מנסה, מסיבה לא ממש ברורה, לפרוץ למיינסטרים. כל השטויות של הסיפור עם קלייר, למשל. מה לעשות, הירוז הייתה, ותמיד תהיה, סדרה של חנונים.

אבל הסיבה המרכזית יותר, שגרמה לכל המצב המביך הזה, היא העובדה שהם הרגו את התסריטאי הראשי שלהם. אני אסביר.

אייזיק מנדז, חוץ מהיותו אחת הדמויות הטובות ביותר בסדרה, היה גם התסריטאי הראשי, בדרך לא קונבנצינלית. הוא היה מצייר ליוצרים כל מיני ציורים מגניבים, והם היו בונים על זה את כל העלילה. ובעונה הקודמת זה עבד.

הבעיה היא, שאייזיק מנדז מת. ולכן הם היו צריכים להקריץ מאיפושהו איזה ציורים שלו, כדי שהם יוכלו לבנות את העלילה. תחשבו על זה. כל העלילה בעצם התחילה בגלל שמונת הציורים האלה, שאף אחד לא ידע על קיומם לפני זה, והם פתאום הגיעו משום מקום. זה גרם לעלילה להישמע מפגרת ומאולצת נורא. ובטח בעונה הבאה, יגלו שהיה לו בן שאף אחד לא ידע על קיומו, שגם הוא יכול לצייר את העתיד!

אבל, למרות כל הגורמים האלה, בוא נודה בזה: זה אולי לא מה שזה היה, אבל זה בטח הרבה יותר טוב מכל דבר אחר שיש לראות עכשיו. באסה שהתסריטאים המניאקים החליטו לשבות, ודווקא כשהסדרה מתחילה להיות יותר טובה.

ועכשיו הגיע הזמן לקבל בברכה חמה את התוספות החדשות לרשימת "האנשים שיש לסגוד להם":

קבלו את.......

היו לאורי וסטיבן פריי!

(מחיאות כפיים פושרות המעורבבות עם מבטים שאומרים WTF?)

היו לאורי מוכר לכולכם בתור הרופא המיתולוגי ד"ר גרגורי האוס. אבל, שנים רבות לפני כן, בתקופה החשוכה הידועה בתור "האייטיז-ניינטיז", לאורי ושותפו סטיבן פריי היו אחד הדברים המצחיקים ביותר שאנגליה ידעה אי פעם. עם תוכניות כמו "a bit of fry and laurie" (משהו בסגנון של SNL או "קצרים", רק פי אלף יותר מצחיק), או "Jeeves and Wooster" (סדרה המבוססת על הספרים של פ. ג'. וודהאוס. במלותיו של היו לאורי: "הספרים של וודהאוס הם יצירות מופת של הספרות האנגלית, כמו "המלך ליר" של שייקספיר, אבל הרבה יותר מצחיק."), הם הגיעו לקריירה מזהירה באנגליה. כלומר, כמעט אף אחד לא שמע עליהם מחוץ לאנגליה. אבל למה שתקשיבו לי? הנה דוגמא קלאסית למערכון מתוך "a bit of fry and laurie":

http://www.youtube.com/watch?v=wwo8qxUit00&feature=related

נראה לי שברברתי מספיק להיום. יום טוב, ומי יתן וחרקים יאכלו את איברי מינכם בזמן שסיני עם סכיזופרניה יתקע בכם מחטים מורעלים.