במשך 13 השעות שישנתי חלמתי הרבה חלומות שונים ומשונים שכל אחד מהם יכול לשמש לשעות של פסיכואנליזה.

חלמתי על ג'ק באור וכיצד בשכל עצום הוא ניצל ממוות בטוח. ראיתי לנגד עיני את כדוריות הגז הירוקות ששחרר בכדי להרוג מישהו שהיה מצוי קומה מתחתיו. חלמתי איזה משהו על הבוס הקודם שלי בעבודה. ועוד כל מיני חלומות מוזרים. אבל אחד החלומות היותר מענגים שחלמתי היה על איזה 2 בחורות שאני מכיר ועוד אחת שלא ממש. היינו באיזה סוג של טיול שנתי או סטודנטיאלי. ובמהלך הלילה כל אחת בתורה עלתה עלי (פשוטו כמשמעו), ופשוט השתמשה בי כמו איזה ויברטור. הם פשוט מאוד מאוד נהנו. והייתה הפרדה מוחלטת ביני לבין ההנאה שלהם. הסצנה הבאה הייתה שהלכתי לשירותים והם פגשו אותי בדרך והם אמרו לי שלום מתוך נימוס כאילו הם לא עולות עלי בתורות ומתענגות עד דמעות.

אני מסתכל עכשיו אחרי כמה ימים על החלומות שחלמתי וזה פשוט מרתק. זה כל-כך ברור לי על מה ולמה חלמתי שאם לא העצלנות שאוחזת אותי כל פעם שאני מתעורר, הרי שהייתי יכול להגיש עבודת מחקר על החיים שלי בראי החלומות.

ואם בחלומות עסקינן, אז הבחורה הזו מהחלום וגיבורת הפוסט הזה, לא יוצאת לי מהראש. אני פוגש אותה כל הזמן. ורק היום עזרתי אומץ לשאול אותה איזה שאלה בירוקרטית. יש איתה בעיה מאוד מרכזית. טוב, ליתר דיוק זו בעיה מרכזית אצלי. כי היא בחורה דתייה. ולא רק שזה חוק מרפי אלא שזה דפוס קבוע אצלי להיתפס לבלתי-אפשרי. כי דווקא עכשיו שאני נטול כיפה אני פוגש אותה יותר ויותר וחושק בה. גם אם הייתי דתי, זה יכול להיות לא רלוונטי מהמון סיבות: יש לה חבר, היא מאוהבת במישהו, היא נפרדה ממישהו, היא לא מעוניינת בחבר, היא בקטע של בנות, אני לא עושה לה את זה. היא מתוסבכת. היא מנותקת. לא בא לה. קלילה מדי. דתייה מדי.... בקיצר במקום לומר לעצמי שבכל מקרה זה לא משהו ממשי שהפסדתי, אני מוצא את עצמי חושב עליה וחושב שאולי טעיתי.

ומיד אני צריך להדגיש ובעיקר לי- אני מרגיש נהדר עם ההחלטה והצעד הזה. אני חופשי מתמיד (זה לא אומר שמספיק אלא רק שבהשוואה לעבר). אין לי שום רגשות חרטה או נקיפות מצפון בעניין הדתי- מצוותי. אני חושב שהמשפט הכי טוב יהיה: אני מרגיש שלם עם עצמי ועם אלוהים.

אלא שבכל מה שקשור לקטע של בנות ויציאות עימן, אני מרגיש קמצוץ של ספקנות בייחוד כשאני נטפל לבחורה מקסימה כזאת.