משועממת כרונית...

הגעתי לגיל שצריכים ללכת לראות את התינוק.

אתמול בן זוגי ואני התלבשנו יפה והלכנו לראות את התינוק של זוג חברים שלו. קנינו מתנה, זאת אומרת אני קניתי.. הוא היה מופתע שצריך להביא להם משהו... ובאנו לראות את הפלא החדש. לתינוק שלום.

איך שנכנסנו הם נתנו לנו להחזיק אותו, כנראה שרצו קצת להפטר מגוש הצרחות הקטן וראיתי את חבר שלי מחזיק אותו כאילו היה כדור שהתגלגל על חרא מרוח על הדשא. אם זה לא היה כל כך מצחיק... זה היה עצוב. ואז הוא עבר אליי והחזקתי אותו והוא נרגע וחבר שלי אמר לי שאני כשרון טבעי וחייך לעצמו. ואז אני רציתי לבכות... ואז התינוק שוב התחיל לבכות, והעברתי את הגוש צרחות הזה חזרה להוריו.

וגם מחר אלך לראות תינוק, הפעם של חברה שלי. ויהיה לי חיוך מלאכותי על הפנים ואגיד שוב עד כמה הוא חמוד ומאוד ברור ודומה להוריו... 

אני תוהה מתי תעבור כל עונת החתונות-תינוקות הזאת שאני נמצאת בה... :/