משועממת כרונית...

ביום ראשון הקרוב אני אגדל שוב בשנה, ומשום מה במקום מצבי הרוח הזועפים והירודים שיש לי בדרך כלל ביום הולדת- הפעם אני מרגישה מציין.
לא עוד ספירת מלאי עלובה של מה שהשגתי עד עכשיו ומה שלא או לפתח חרדות ממה שיש לי עכשיו ומה אם אאבד אותו.
שבוע שעבר מישהו מהעבודה אמר לי שגיל 30 שלי מאוד קרוב ולצערי הוא צודק. פתחתי את הבלוג הזה כשהייתי בת 17 ועכשיו אני בת 27.
זה חתיכת פרק זמן.
אין לזה פואנטה מלבד העובדה שאני לא מרגישה חרא עם עצמי בתקופה הזאת של טרום יום הולדת כמו בשנים הקודמות.
אולי זה החבר שאני אוהבת, אולי כי אני אוטוטו מסיימת את התואר. ואולי זה כי נרשמתי היום להמשך לימודי תעודה בפרופילאות וזה עשה לי מצב רוח טוב. זה אומנם להתחייב לעוד שנת לימודים סיזיפית וקשה, אבל אני מאמינה שזה יהיה שווה את זה.


אז זהו זה, אני כבר זקנה. ולא אכפת לי כי עכשיו טוב לי :)

או לפחות עד שאמצע מספיק סיבות להתמרמר שוב...