משועממת כרונית...

נכון לעכשיו אני נמצאת באחת מתקופות השפל היותר רעות שהיו לי בחיי. הדיכאון שבי מחלחל והורס כל חלקה טובה וכל מה שאני רוצה כרגע זה רק לשקוע ברחמים עצמיים. אחותי קנתה לי ולה כרטיס טיסה לרומא במטרה שזה ישתנה- זה לא.
נכון לעכשיו אני לא ממש רואה לזה סוף, התחלתי לצאת לדייטים אבל מהר מאוד הפסקתי איתם.
הלב שלי עדיין שבור והמחשבות מכרסמות בי בעור, בורידים ובכל פיסת גוף. אני מובטלת בבית, קמה כל יום ב12-11 בצהריים, הולכת לישון לא לפני שלוש בלילה ורק רואה "הסמויה" או סתם בוהה בטלוויזיה עד שיוצא עשן. עוד כמה ימים תקופת מבחנים ואז גם אהיה על רטלין ואז הכל יהיה קיצוני ורע יותר ממה שהוא עכשיו.
ואני לא רואה לזה סוף.


אם התחלתי לשמוע שוב את סקאנק תדעו שמצבי רע.
והוא רע.