משועממת כרונית...

כי אם לא... למה היא הייתה חייבת לנקות את הבית עם השמפו לרצפות הכי מחליק שיש ?!?!?!?

כמעט נפלתי בגללה היום פעמיים ( !!! ) במדרגות בבית.... !!!!

בכלל, אם אני כבר עוסקת בנושא הזה....

אני תמיד מדמיינת את עצמי מתה. זה משהו נורא מוזר... אבל מה לעשות כזאת אני. <מוזרה...>
למשל, כשכמעט נפלתי במדרגות... תארתי לי את עצמי כבר מתגלגלת בכל המדרגות, פותחת את הסנטר, נופלת על הגב...שוברת אותו... מתפרקת למלא חתיכות כמו ב"המוות יאה לה"...

הרבה דם על הרצפה... <דם זה אחלה...>, אימא שלי ממלמלת ברקע מילים ביידיש בסגנון "אווי ויי זמיר" וכאלה...  זה נורא משעשע.

גם בטיולים שנתיים אני ככה.....

בכלל, לדעתי אם מישהו היה יודע מה עובר לי בראש בטיולים שנתיים, הוא היה מאשפז אותי מזמן ב"בית הבראה" <משהו...> הקרוב למקום. <למרות שאני בטוחה שלכולם זה עובר בראש...

או שלא. ?!?> אני תמיד מדמיינת את עצמי, נניח אם אני על הר, שצריכים לטפס הרבה... עם הרבה אבנים... אז אני תמיד מדמיינת מה היה קורה אם אני אמעד ואפול מההר, אשבור איזו רגל.. או ימות. ואיך שהיו מחלצים אותי עם הליקופטר.... אני מתאר לי את טיפות הדם.... מרוחות על האבנים... חתיכות עור באיזה נקיק צר שנפלתי לתוכו..... אהההה... זה נפלא.

גם... נכון שבטיולים שנתיים צריכים תמיד לצעוק "אבן".... למקרה שאיזו אבן מדרדרת...

אז תמיד צחקתי על זה. זה נשמע מאוד מטומטם. גם תמיד אבנים ממש קטנות נופלות... אבנים שלא יכולות לפגוע באף אחד, אלא אם כן יכוונו אותה ממש טוב לאיזה חלק בפנים, כמו לעין ויפגעו במדויק באישון. נורא משעשע....

אבל, בטיול השנתי האחרון שהייתי בו <והסופי. לא יהיו לי יותר טיולים שנתיים... :( > זה קרה.

הייתי עם כיתתי האהובה... <משהו.> בהריי אילת... וירדנו ועלינו, וירדנו ושוב עלינו, ועלינו, ועלינו, ועלינו, ועלינו, ועלינו ואז התחלנו לרדת....

ואני... בטיולים שנתיים אוהבת להיות בין הראשונים. מכמה סיבות... האחת: שקט. כשהולכים בין הראשונים, ליד המדריך... יש פחות אנשים.... כי כולם מאחורה <בגלל הבנות... עוזרים להם. זונות>

ואני אוהבת שקט... זה רק אני ו..."הטבע" <משהו...> במקרים האלה אני אוהבת להיות אינדיבידואלית. להיות עם עצמי... בשקט. להתרכז בהליכה. <גם, בעקרון...אני שונאת את כל סוגי הספורט... ללכת ודברים כאלה... אבל ללכת לבד בטיולים שנתיים... זה ממש מרגש אותי.

מוזרה, אמרתי לכם... :P > סיבה שנייה לכך שאני בין הראשונים: אין בנות. רוב הבנות מאחורה מיללות שיעזרו להם. ובנים, לא חסונים במיוחד שמשחקים אותה "גברים" ג'נטלמנים עוזרים להם...

אז שוב... זה דיי מתקשר לשקט. סיבה שלישית: המתנה. כשהולכים בין הראשונים... ויש איזה "אתגר" גדול לעבור... כמו...איזו ירידה תלולה ארוכה... שיורדים בה ממש לאט. אז כשראשונים, אפשר לעבור אותה מהר ואז לחכות לכולם בשלווה ובפנאן. טוב... זהו, אני חושבת.

אז אני אחזור לטיול השנתי האחרון....

התחלנו לרדת בירידה ממש תלולה ואני, מכיוון שהייתי בין הראשונים <בגלל הסיבות הנ"ל> כבר הייתי למטה. ואז... מישהו צעק "אבן". ואני לא העלתי על דעתי שהאבן הזו עפה במהירות לכיווני ולכן, לא העלתי את ראשי השמיימה לראות היכן היא מיועדת ליפול...

אז... כעבור מספר שניות נופל משהו כבד על ראשי. מיד התכופפתי. זה כאב. זה מאוד כאב !!!!
מאוד. מאוד.... זה נפל לי בדיוק על האוזן.... ולמספר רגעים שמעתי צילצולים עזים....

אלו היו ה "15 שניות" של תהילה שלי עם: "את בסדר?!?!?" , "את בסדר??" "זה כאב ?!?!" <לא! זה לא כאב... אבן בגודל של אגרוף, הרגע נפלה לי על הראש. כואב ?!? מה פתאום...>

אז... כבר חשבתי שלא יתנו לי לסחוב את הג'ריקנים המזויינים האלה. אבל טעיתי. חשבתי, אולי יעזרו פה רחמים... אבל לא ! אף אחד לא ריחם עליי או על האוזן שלי... וסחבתי את הג'ריקן המזויין !!

אוווווווווווווווווו.... ילדים יכולים להיות לפעמים ממש אכזריים....

חחחחחח.....

ואם כבר מדברים על אותו טיול שנתי אחרון ומזויין....

היה איזה ערב אחד שהיינו בו בחוף באילת <ששכחתי את שמו...> והיה ירח מלא, והיה חושך, והייתה מוזיקה... וכל הזוגות של השכבה <שמסתבר שהיו מלא כאלה...> ישבו להם, להנאתם על כיסא נוח אחד, והסתכלו על הים, היו להם ביחד. 

מיד שנאה שטפה את עיניי <שנאה עם גרגרי חול מעצבנים...>... ורציתי לשאול את כולם "נו, אז מתי אתם נפרדים ?!? "  זונות.

טוב.... ואני אחזור לעיניין ה"מוות"....

פעם גם דימינתי לעצמי את ההלוויה שלי. ונורא רציתי לעשות "כאילו הלוויה"... רק כדיי לראות אם אנשים יבכו... או... בכלל יבואו להלוויה שלי.  <אני חושבת שהפעם הראשונה שחשבתי על זה... הייתה בגיל 13.... :-) >

בכלל.... אני צריכה להתחיל לחשוב על שיר טוב להלוויה שלי...

כי הפרקים ב "six feet under" , הפרקים שבהם זה שמת כבר דאג לכל סידורי ההלוויה שלו, נורא מסקרנים אותי... גם אני רוצה לארגן את כל סידורי ההלוויה שלי... זה נשמע מהנה.

טוב. אני אלך לי עכשיו....

ואני אתחיל לחשוב על... שיר להלוויה.

ביי ביי.

יעל.

נ.ב- עשו טובה... תרשמו תגובה !
בבקשה....

ליום הולדת שלי תרשמו לי תגובה... :-)
חחחחחח...

זאת תהיה מתנה נהדרת !!!

תודה !