משועממת כרונית...

הגעתי לגיל שצריכים ללכת לראות את התינוק.

אתמול בן זוגי ואני התלבשנו יפה והלכנו לראות את התינוק של זוג חברים שלו. קנינו מתנה, זאת אומרת אני קניתי.. הוא היה מופתע שצריך להביא להם משהו... ובאנו לראות את הפלא החדש. לתינוק שלום.

איך שנכנסנו הם נתנו לנו להחזיק אותו, כנראה שרצו קצת להפטר מגוש הצרחות הקטן וראיתי את חבר שלי מחזיק אותו כאילו היה כדור שהתגלגל על חרא מרוח על הדשא. אם זה לא היה כל כך מצחיק... זה היה עצוב. ואז הוא עבר אליי והחזקתי אותו והוא נרגע וחבר שלי אמר לי שאני כשרון טבעי וחייך לעצמו. ואז אני רציתי לבכות... ואז התינוק שוב התחיל לבכות, והעברתי את הגוש צרחות הזה חזרה להוריו.

וגם מחר אלך לראות תינוק, הפעם של חברה שלי. ויהיה לי חיוך מלאכותי על הפנים ואגיד שוב עד כמה הוא חמוד ומאוד ברור ודומה להוריו... 

אני תוהה מתי תעבור כל עונת החתונות-תינוקות הזאת שאני נמצאת בה... :/

הגעתי למסקנה שזה שפל מצידי לכתוב דברים רעים על חבר שלי כל פעם כשאנחנו רבים. 

אני יותר מידי אוהבת אותו בכדי "ללכלך" עליו פה ועל הסיבות לריבים שלנו. אם משהו יפריע לי אני אגיד את זה לו ואשתדל מאוד לא לרשום עליו דברים ולהוציא את תסכולי בפוסט מרושע עליו, למרות שלפעמים זה בלתי נמנע.

מקווה שלא יהיו לי עוד מעידות ושאוכל לשלוט בעצמי, גם אם לפעמים אני קצת בוכה בגללו.

מקסימום לוק, אתה בכוננות ספיגה ועל החיוג המהיר שלי... עכשיו כשהטלפון שלך חזר לחיים.

(כן, עוד כותרת עלובה למשוך קוראים אקראיים... כזאת אני)

מגיל צעיר אמרתי לעצמי שאגשים את כל הפנטזיות שלי. 

בערך בגיל 20 היה לי מן וויז'ן בראש: אני בגיל 70 יושבת על כיסא עץ מתנדנד במרפסת (ראיתי יותר מידי סרטי הולמרק) וחושבת על כל החוויות המיניות והלא מיניות שצברתי בחיי ומחייכת לעצמי. זה נשמע מפגר, אבל עד עכשיו הצלחתי להגשים כמעט את רוב הפנטזיות שלי.
ואתמול יצא לי להגשים אחת מגניבה במיוחד!

החלטתי להפתיע את החבר החמוד והמהמם שלי שמחר אנחנו חוגגים שלושה חודשים מדהימים יחד.
קניתי לו קופסת פרלינים איכותיים ושלושה בקבוקים קטנים של ליקר שוקולד, ריבת חלב ווניל... כשלקינוח החלטתי להופיע לו בדלת ערומה! זאת אומרת לא ממש ערומה, אלא לבוא אליו הביתה עם סט תחתונים וחזייה תואם כשאני לובשת מעיל ארוך בלבד ואז לפתוח לו את המעיל בכניסה ולראות את ההבעה שלו על הפנים (מאוד יעל אבקסיס מצידי).
ככה הסתובבתי לי עם המחשבה הזאת יום שלם בראש ותהיתי אם יהיה לי אומץ ברגע האמת להסתובב ערומה, לעלות ככה למונית לביתו ולהופיע לו בדלת בלבוש מינימלי  אז אחרי לבטים ארוכים, היה לי אומץ :)
לקחתי בגדים לבוקר שאחרי ואת המתנה שלי, וחיכיתי למונית ברחוב וקפא לי התחת... literally. מעולם לא חשבתי שאסתובב ברחוב שלי עם תחתונים וחזייה בלבד שרק מעיל ארוך דקיק לגופי ורגליי חשופות לכל דכפין. אין מה להגיד, זה היה מגניב. הרגשתי את הקור והרוח בין הרגליים שלי מטפסת לי לגב...

עשרים דקות אח"כ הגעתי לביתו. נתתי לו את המתנה הראשונה והוא היה שמח ומובך שלא קנה לי כלום לוולנטיין (גברים) ואז הראיתי לו את המתנה השנייה. פתחתי לאט לאט את המעיל ורק לראות את המבט הדבילי, השמח והמופתע שהיה לו על הפנים היה שווה את כל הטרחה.
לקח לו בדיוק דקה מהרגע שפתחתי את המעיל ועד שהוא התעשת על עצמו וכבר היינו במיטה.
אח"כ המשכנו את הערב הכה רומנטי שלנו במיטה עם יין אדום, שוקולד מעולה וBreaking Bad.


אני רוצה להגיד שאני לא בחורה רומנטית ואני באמת לא עושה דברים כאלה...
אבל הבחור הזה גורם לי לעשות דברים שמעולם לא חשבתי שאעשה :)
כבר הרמתי ידיים וחשבתי שזהו, לא תהיה לי עוד הזדמנות למשהו כזה ובטח שלא עם מישהו כזה... אבל הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.