בגיל 77 נכנע מוסקו אלקלעי בפעם הראשונה, וזאת היתה גם הפעם האחרונה. הלילה הוא, אחד מוותיקי השחקנים של התאטרון והקולנוע שלנו, מי שזכה לאחרונה לעדנה מחודשת ולפופולאריות אצל הקהל הצעיר, נפטר לאחר מחלה והשאיר אחריו חלל ריק וחברים ומעריצים המומים.

כמו שחקן אחראי לקח מוסקו אלקלעי את המשפט המפורסם של שיקספיר "כל העולם במה וכל האנשים שחקנים הם" ברצינות רבה. לפחות את חלקו הראשון. וכך כשהחליט לקשור את גורלו עם התאטרון, ואח"כ גם עם הקולנוע והטלויזיה הוא ידע שהבמה שלו תהה כל העולם, וכל העולם במה.

זאת אומרת - הפעילות הבלתי נלאית שלו לא תיעצר אצל הרמפה אלא תמשך ותגלוש גם אל האולם, ומעבר לו – אל החיים שמחוץ לפעילות האמנותית הצרופה. אל הפעילות הציבורית, החברתית, אל המעורבות שמצביעה בעיקר על אכפתיות. על רצון לתרום ולתקן.

את הקריירה התאטרונית שלו החל עוד ברומניה, בה נולד ב – 1931. זה כלל לימודי תאטרון ותחילתה של קריירה בתאטרון הלאומי של בוקרשט. אבל הרצון לעלות לארץ היה חזק יותר ואם ניתן היה לשלב בין שני הצרכים הקיומיים הללו – גם לשחק וגם בישראל, הוא ביצע, ובגיל 31 עלה לארץ.

למרות קשיים של שפה מצא עצמו מוסקו מהר בתאטרון הקאמרי הצעיר והתוסס וכמובן מתחיל מעורבות שלא נגמרה עד היום בקולנוע. בקאמרי ובהבימה השתתף בין השאר ב"החולה המדומה", "הלוויה חורפית", "הלילה השנים עשר", "סלאח שבאתי", "קברט", "גן הדובדבנים", "מותו של סוכן" "12 המושבעים", "שבעה", ,אוייב העם", "מעגל הגיר הקוקאזי" ו"מיאלה אפרת", בין השאר.

בקולנוע ראינו אותו לראשונה בסרטו של יוסף שלחין "הבן האובד" (68) מאז ועד היום השתתף מוסקו בעשרות סרטים, תוכניות וסדרות טלויזיה ועבד עם גדולי השחקנים והבמאים בכל תחומי העשיה. תאטרון "הבימה" ו"הקאמרי", והסרטים "תעלת בלאומליך" ו"ארבינקה" ו"השועל בלול התרנגולות" עם אפרים קישון, "סלומוניקו" לצד ראובן בר יותם, "חגיגה לעיניים" ו"מלך ליום אחד" עם אסי דיין, "סנוקר" עם בועז דוידזון, "הגונב נגנב פטור" עם זאב רווח, "הרשלה" עם יאל זילברג, "500 אלף שחור" עם שייקה אופיר, "כביש ללא מוצא" עם יקי יושע, "בר 51" עם עמוס גוטמן, "נדיה" עם אמנון רובינשטיין, "מקום ליד הים" עם רפאל רביבו, "נקמתו של איציק פינקלשטיין" עם אנריקה רוטנברג, "אין שמות על הדלתות" עם נדב לויתן, "החברים של יאנה" עם אריק קפלון "הארץ הקדושה", "טנגו ורשבסקי", "אסקימוסים בגליל" ועוד ועוד..

בין תוכניות וסדרות הטלוויזיה בהן השתתף: "קו 300", "סקפין", ו"מלאכת החיים" של הטלוויזיה הישראלית, "תיק סגור" של ערוץ 10, "סיפורי לילה" של מיקי בהגן, "המכון" של ערוץ 2, "סטארט-אפ" של ICP ו"האלופה" שעשה אותו כל כך פופולארי לאחרונה. 

אבל בשביל מוסקו זאת היתה חצי הכוס המלאה של חיים תוססים שהיא, בכל זאת רק חצי כוס מה שאומר שיש מקום לעוד. וכך הוא נרתם לפעילות ציבורית העוטפת את הפעילות האמנותית שלו – פעילות לטובת הקהילה של האמנית, לטובת הפצת התרבות בארץ האסייתית הזאת. בשורת התפקידים שהוא מילא נוכל למצוא את יו"ר אמ"י, איגוד לא קל לניהול שאחריותו לרווחתם ולתנאיהם של האמנים בארץ, דירקטוריון האקדמיה "בצלאל", חבר המועצה הלאומית לתרבות ואמנות של משרד החינוך, הוא ייסד את פורום היוצרים בקולנוע ובטלויזיה ובלי לשכוח את המקורות גם את פורום היוצרים בתאטרון, הוא ממקימי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלויזיה והיה גם היו"ר שלה וחבר המועצה הציבורית של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ולאחר מכן מונה ליו"ר שלה.

ובעבור הפעילות הברוכה, העיקשת, הנאמנה הנמשכת שלו העניקה לו האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלויזיה את פרס מפעל החיים לשנת 2003.

הלילה הוא נפטר, אחרי מאבק לא קל עם הגוף והרופאים.

הדמות הססגונית, הלוחמת, המרתקת תחסר עד מאוד בנוף התרבותי המתכווץ שלנו.

יהי זכרו ברוך.

נלקח מהאתר של גלי צה"ל.
http://glz.msn.co.il/NewsArticle.aspx?newsid=17868