you dont love me- like I do
קמתי פה היום בבוקר- בדירה שלנו- שעוד מרגישה לי יותר שלו. פעם אחת הוא לא אמר לי תרגישי בבית. רק תשתלטי על הארון לאט ככה שאני לא ארגיש..
הוא כבר יצא לעבודה.. פעם הייתה לי תחושה שגם אם הוא לא לידי אני יודעת שאותי הוא אוהב ואותי הוא רוצה..
עכשיו.. כשהוא לא לידי זנ מפחיד אותי.. כי נראלי שהלב שלו לא אצלי יותר.. אבל לשי אצלו.. וזה מפחיד.. אחושרמוטה.
פעם הספיקה לי המחשבה על זה שאני אחכה לו כאן והוא יבוא ואיזה שמח הוא יהיה (: עכשיו נראלי שהוא חוזר לפה וקצת מתבאס לראות אותי..
ופתאום קלטתי שאני בכלל לא שמחה יוץר. שכואב לי. שאני צריכה לעשות שינוי והוא צריך לבוא מסבפנים.. לא מבינה עם זה ריקנות בגלל מה שעישתי לה וכל זה שעכשיו אני איתו- או סתם יותר מדי חוסמי קולטני דופמין.. ;)
בא לי שתעשה משו מיוחד בשבילי שיגרום לי להרגיש מיוחדת ושחשבת עליי..
אבל אי אפשר לבקש דבר כזה זה הורס את כל הפואנטה..
ואם זה לא בא ממך.. אז לא צריך וזהו.
קיצור.. זורמים .. קשה לאהוב ולהרגיש שמחזירים לך אבל בפחות. תמיד מנסה ליצור רציונליזציה להכל.. זה כי הוא בחור ואני בחורה.. אני רואים דברים אחרת.. בלה בלה בלה... אולי כי אני בכלל שונאת את עצמי קשה לי להבין שאוהבים אותי.. אני מרגישה ריקה.. לא יודעת במה אפשר למלא את הריקנות הזאת.. אבל אני חייבת לתפוס קצת שליטה.. להפסיק להתמסכן. אפילו שזה רק בתוך הראש שלי ההתמסכנויות האלה הם עדיין קיימות.. אז די. אני צריכה להבין איך לצאת מהלופ הרגשה חרא הזה ולהתחיל לחיות בלי קשר אליו. תכף תהיה הכנסה אז יהיה לי גם איך ליישם את זה..
בדרך כלל אני מסיימת לכתוב פה ויש לי הרגשה טובה- שהגעתי לאיזה מסקנה עם עצמי..
עכשיו .. סתם.. ממשיכים לרוץ לי בראש כל מיני דרכים לאושר זמני.. סאמק. צריכה לקרוא את הנזיר שמכר את הפרארי שלו נראלי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
