Imagine

מה כבר יקרה? אז הנקודה הקטנה שהייתי בתוך כל המרחב  והזמן והיקום הזה יעלמו. אבל על הכאב שאני אגרום למשפחה אני לא מסוגלתץ אףך פעם . אין סיכוי. עד אמא.

הרבה זמן לא באמת רציתי למות. פשוט באמת ובתמים.. אבל זה ככ אגואיסטי.

מי שאמור להרים אותי ולגרום לי להרגיש מדהימה -

גורם לי להרגיש יד שנייה ישנה ומגעילה.

אבל דואג לבוא ושנייה לפני שהכל קורס שם אצלי בפנים - מתקן הכל באיזה שתי מילים..

אין לי מושג מה היה בשיחה ביניהם היום. הוא אומר שסתם - אני אומרת שה וא נסה להילחם עליה. הוא מרגיש אליה - משהו.

אני חברה שלו- אז הוא אוהב אותי- למה מהפה שלו זה נשמע כמו תנאי?

שבגלל שאני חברה שלו אז הוא מחוייב לאהוב אותי? אבל כמה נוכחנו כבר שזה אף פעם לא ככה.

הייתי כלכך פתוחה איתו.. עכשיו אם אני רק מדברת על משהו זה נהיה מן תחרות של למי יותר חרא- ואיכשהו אתה פשוט יודע לדבר.

בא לי לשבור לה תפרצוף. בטח כמו שמישהי אחרת רוצה לעשות לי..

מתחיל להיות לי ממש קשה לעצור תעצמי ואם באמת אני אעשה משהו רע לה?

והוא.. ככל שאני אוהבת יותר זה מפחיד יותר-

וכשהוא ממש מעצבן אותי אני מתחילה לחשוב על נקמה.

נקמה. דבר ככ מתוק ומר בו בבת אחת...

ואני לא רוצה לפגוע בו.

פגעתי כבר במספיק.

המחשבה שהחיים ימשיכו גם בלעדיו.. לא בא לי להשלים איתה.. איך אני אטוס ככה.. כשהלב שלי אצלו?

שברת לי תלב בקיצור עם השיחה הזאת שלכם היום.. דיי.. אין לי כוחות יותר.. בבקשה תהיו ביחד אם אתם רוצים אבל תשחרר אותייי.. כי אני נראלי אוהבת אותך יותר מדיי כדי לחשוב על עצמי..

למה?

כי אני לא באמת אוהבת אותי?

אבל אני  כן.. בדרך כלל..

לא לאחרונה..

בא לי לטלטל לך תאדמה מתחת לרגליים.. אבל אין לי כוח למשחקים האלה..

בא לי שלרגע .. לשנייה אחת... להרגיש באמת אהובה.. להרגיש שאני מספיק.

אבל ברור שאנלא מספיק. בגלל הבחירות שעשיתי. במודע . כמעט ץ. עם קוק ויין. ומאה אלף פעם0 דיי ודיי ודיי ודייי וןדיי אבל לא היה אכפת לו שדיי. ולא היה אכפת לו שאני אומרת שאני לא רוצה. והוא בכלל נראלי לא מודע לזה שהוא עשה משו ממש ממש ממש דפוק. 

ככה זה היום. עם לא תקומי ותלכי, בכוח, כן כן את פצפונת- תפעילי עליו כוח- תדחפי אותו אחורה תבחור הזה שגוער מעליך, תקומי - תתלבשי ותלכי.

בא לי בחיים לא לקחת שום סם- ובוא זמנית לקחת מנת יתר.

בא לי לחיות איתו - ולא לראות אותו עוד שנייה.

בא לי להתמודד- ובו זמנית להדחיק.

לא יודעת עם אני יותר פגועה או כועסת.. וכבר לא מבינה למה בכלל..

יודעת שאני צריכה להתעורר על עצמי..

אבל לא רוצה.

אני אסע למקסיקו ולא אחזור. נראה לי שכשאתה מפסיק לפחד מהמוות- החיים הרבה יותר גמישים-

כבר לא אכפת לי מה יקרה.

מה שיהיה יהיה .

אני אעשה מה שבא ל-י.

רק בבקשה- אם אני אתפלף- שימו לי כדור ברקה- תודה. או זריקת אויר גם הולך.