בסוף ימאס לכם לקרוא את כל החרא הזה.
לא זכור לי מתי בפעם האחרונה הרגשתי כל כך רע.
ואני מתכוון גם פיזית.
אני חושב שזה על גבול הטראומה.
הלכתי אתמול למסיבה במוסד.
אבל כמובן לפני זה ישבתי עם יוליה וכמה חברות שלה בחוץ ושתינו אימפריאל.
אני לא מבין את זה, זה השפיע עליי אחרי שניה פשוט. ובעקרון אני ממש לא משתכר בקלות.
אבל אני פשוט הייתי שיכור כמו המוות.
כנראה יותר משהייתי אי פעם בחיים שלי.
נכנסתי פנימה... פגשתי אנשים שאני מכיר אבל אני אפילו לא בטוח מי.
אני זוכר רק כל מיני דברים קטועים.
כנראה שדריה הראתה לי איפה לשים את התיק (בסטנד של הדי ג'יי)
רקדתי כמו דפוק במשך אני לא יודע כמה זמן.
ואז נזכרתי שבאחת וחצי אני אמור ללכת למסיבה אחרת עם אחותי.
אבל איפה לעזאזל הסטנד של הדי ג'יי?
ואני בכלל זכרתי אז שריי הראתה לי איפה זה אז רציתי לשאול אותה.
אבל ריי אפילו לא הייתה במסיבה הזאת.
לא היה לי מושג מה לעשות.
זה היה בערך כמו החלומות האלה שאי אפשר לזוז וקורים דברים נוראיים מסביב.
אני חושב שלא הצלחתי ממש לראות אפילו דבר אחד ברור.
אם תשאלו אותי איך נראה המקום לא יהיה לי מושג.
מבחינתי זה היה אוסף של חדרים מוזרים ומסודרים בלי שום הגיון.
חיפשתי את הסטנד אני לא יודע כמה זמן עד שבסוף התייאשתי כי הייתי עייף מידיי בשביל לזוז.
ישבתי איפשהוא ונרדמתי.
כשהתעוררתי הכל היה מלא בקצף (לא הפה שלי אל תדאגו)
קמתי והמשכתי לחפש את הסטנד. ובסוף מצאתי. אני הייתי כל כך מאושר שיכולתי לבכות או משהו.
הגעתי למסיבה השניה כשהיא נגמרה.
הייתי צריך ללכת עד הבית של אחותי ברגל וכאבה לי הבטן כמו המוות.
אפילו בבוקר כשהתעוררתי ההשפעה של האלכוהול לא עברה לגמרי.
ואני חשבתי שאני לא יכול להרגיש יותר חרא משהרגשתי מקודם.
לפחות עכשיו באמת אני לא יכול להרגיש יותר גרוע.
מזל שאין לי הנגאוורים.
אז קיצר....... היה די כיף >_<
ואני הולך להתאבד.
נ.ב.
הנוסטלגיה תוקפת אותי.
דרך המוזיקה.
KIRI
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: