Mental Vertigo

לאלו ממכם שאינם מתמצאים במונחים שיש להתמצא בהם-

קטושקה= תפוח אדמה.

ובכן, כשאני צריך לקום ממש מוקדם לפעמים אני מוצא שלא נשאר לי זמן לישון.

החיים שלי פשוט מתחברים בצורה חולנית כזאת מקצה אחד לשני ונוצר חור שחור שמיין!

ואכן, בלילה של יום רביעי לא ממש יצא לי לישון. פשוט נשארתי ער.

עבדתי קצת על ציור מתנה לטלצ'יק ליום הולדת ובשאר הזמן הייתי עסוק בלחשוב מה אני יכול לעשות בשאר הזמן.

שתיתי קפה- שמאיזושהיא סיבה מסתורית ביותר החלב שלו לא רצה להתקצף.

אפשר להבין אותו. גם אני לא הייתי רוצה להפוך לקצף. אבל בכול זאת נהפכתי.

אחרי ששתיתי קפה כושל החלטתי להכין לי פירה. (יאי פירה!)

חתכתי תפוחי אדמה ושמתי בסיר עם מים (על האש כמובן)

הסתכלתי על השעה- 5:20 "לחזור להוריד מהאש ב 5:40"

חזרתי לחדרי, עבדתי על הציור עוד קצת והתעסקתי בדברים כאלה שיש להתעסק בהם במחשב (אני יודע מה אתם חושבים וזה לא פורנו!!!).

עד שהמחשב שלי נתקע ונכבה. זה קורה הרבה לאחרונה.... נראה לי שזאת התחלה של מרד רובוטי במין האנושי אבל מצד שני אם זה היה המקרה אז אני לא הייתי כותב את זה עכשיו. D:

*מאז כתיבת הקטע הזה ועד עכשיו עברו שלושה חודשים.

שלושה חודשים שחיכיתי כי המחשב שלי מצא דרך אחרת להתקלקל שוב ושוב. במשך שלושה חודשים.

חולני 0ם"

חזרה ללפני שלושה חודשים-

החלטתי שהוא צריך חופשה ארוכה של חמש דקות ועליתי לקומה העליונה של חדרי (כן יש לו שתי קומות אם לא ידעתם) כשלפתע הרחתי מין ריח כזה של ל"ג בעומר. וכשאני אומר ריח של ל"ג בעומר אני מתכוון לריח של תפוחי אדמה שנשכחו באש לפני שעות.

הריח המיסתורי (שבכלל לא זכרתי ממה הוא נובע 0_ם) משך אותי אל הקומה העליונה של ביתי.

שהייתה דרך אגב מלאה בערפל מסריח כזה. רק אז נזכרתי ששמתי תפוחי אדמה על האש.

הסתכלתי על השעה- 7:04

רק 84 דקות יותר מהזמן המומלץ.

רצתי לכבות את האש בחשש שמשהוא יתפוצץ עליי ופתחתי את כל החלונות.

בתחתית הסיר היה דבר שלא נראה כמותו מאז מרד העבדים השחורים בארצות הברית.

שפכתי את תוכן הסיר אל הפח בהיסטריה קלה. אבל תפוחי האדמה המיסו את השקית 0_ם

הסיר שנהפך לשחור נמצא בתהליכי שיקום עד עכשיו.

ואין ספק שפעם הבאה שאני לא אשן הדבר היחידי שאני אבשל יהיה פופקורן במיקרו.

האימה תשאר בזיכרוני זמן רב.

וואי, קרו כל כך הרבה דברים מרתקים!

חבל שכולם קרו לפני הרבה זמן ושכחתי את כולם ^^"

אבל אני זוכר שהיה יום הולדת לספיR וענבR (תקלטו את ה-R, איזה סטייל!)

והרי כמה תמונות- 

אני וספיר:

אני וענבר:

חחח הקשיחות! הקשיחות!.... הפסים 0ם

בסוף ימאס לכם לקרוא את כל החרא הזה.

לא זכור לי מתי בפעם האחרונה הרגשתי כל כך רע.

ואני מתכוון גם פיזית.

אני חושב שזה על גבול הטראומה.

הלכתי אתמול למסיבה במוסד.

אבל כמובן לפני זה ישבתי עם יוליה וכמה חברות שלה בחוץ ושתינו אימפריאל.

אני לא מבין את זה, זה השפיע עליי אחרי שניה פשוט. ובעקרון אני ממש לא משתכר בקלות.

אבל אני פשוט הייתי שיכור כמו המוות.

כנראה יותר משהייתי אי פעם בחיים שלי.

נכנסתי פנימה... פגשתי אנשים שאני מכיר אבל אני אפילו לא בטוח מי.

אני זוכר רק כל מיני דברים קטועים.

כנראה שדריה הראתה לי איפה לשים את התיק (בסטנד של הדי ג'יי)

רקדתי כמו דפוק במשך אני לא יודע כמה זמן.

ואז נזכרתי שבאחת וחצי אני אמור ללכת למסיבה אחרת עם אחותי.

אבל איפה לעזאזל הסטנד של הדי ג'יי?

ואני בכלל זכרתי אז שריי הראתה לי איפה זה אז רציתי לשאול אותה.

אבל ריי אפילו לא הייתה במסיבה הזאת.

לא היה לי מושג מה לעשות.

זה היה בערך כמו החלומות האלה שאי אפשר לזוז וקורים דברים נוראיים מסביב.

אני חושב שלא הצלחתי ממש לראות אפילו דבר אחד ברור.

אם תשאלו אותי איך נראה המקום לא יהיה לי מושג.

מבחינתי זה היה אוסף של חדרים מוזרים ומסודרים בלי שום הגיון.

חיפשתי את הסטנד אני לא יודע כמה זמן עד שבסוף התייאשתי כי הייתי עייף מידיי בשביל לזוז.

ישבתי איפשהוא ונרדמתי.

כשהתעוררתי הכל היה מלא בקצף (לא הפה שלי אל תדאגו)

קמתי והמשכתי לחפש את הסטנד. ובסוף מצאתי. אני הייתי כל כך מאושר שיכולתי לבכות או משהו.

הגעתי למסיבה השניה כשהיא נגמרה.

הייתי צריך ללכת עד הבית של אחותי ברגל וכאבה לי הבטן כמו המוות.

אפילו בבוקר כשהתעוררתי ההשפעה של האלכוהול לא עברה לגמרי.

ואני חשבתי שאני לא יכול להרגיש יותר חרא משהרגשתי מקודם.

לפחות עכשיו באמת אני לא יכול להרגיש יותר גרוע.

מזל שאין לי הנגאוורים.

אז קיצר....... היה די כיף >_<

ואני הולך להתאבד.

נ.ב.

הנוסטלגיה תוקפת אותי.

דרך המוזיקה.

KIRI