From Hamburg With Love
|
| 8/2008
יום הולדת!
שלומות יקיריי,
לאחרונה אני מרגישה כאילו אני כותבת עבור עצמי בלבד.
בא-רור.
אתם בחופש, את מי בכלל מעניינים מחשבים ובלוגים מגרמניה הרחוקה?
למי אכפת מעידכונים?
אני אמשיך בשלי...
נתחיל בעובדת יום ההולדת שלי!
היה ביום שבת, בשני לאוגוסט.
לשמחתי הרבה היה יום עמוס שמש לעייפה, המון המון המון שמש!
בנוסף, המבורג חגגה את מצעד הגאווה, שנקרא כאן CSD שזה ראשי תיבות של "יום רחוב כריסטופר".
רחוב כריסטופר זה רחוב בניו יורק באיזור שנקרא וויליג' (שם עבדתי ברוב שנותיי בעיר).
בשנות השמונים רוב ההומואים היו מבלים שם, בבארים ומועדונים והמשטרה תמיד באה להרביץ להם, להתעלל בהם קצת, להפלות אותם לרעה, לעצור אותם סתם ככה, להציק להם.
כן כן, לפני פחות משלושים שנה אנשים כמעט נרצחו כי הם היו הומואים. (כמעט שכחתי שבארץ איזה דתי ניסה לרצוח את משתתפי מצעד הגאווה בתל אביב!)
בכל מקרה, ההומואים החליטו לא לשתוק לשוטרים, והתחילו לעשות מצעד. להראות שהם לא מפחדים מהשוטרים ושהם לא מתביישים להיות הומואים או לסביות כמובן.
מאז נחגג היום הזה "יום רחוב כריסטופר" במרבית העולם המערבי ברוב פאר והדר (בעולם המוסלמי זה בניגוד לחוק ובאיראן אפילו יכולים להוציא להורג אם אתה הומו או אם את לסבית):
הנה כמה תמונות:
מה? הומואים מישראל? בגרמניה? בהמבורג?!
:) היה כל כך כייף לראות דגלי ישראל פתאום!
הנה עוד תמונה:
עוד משהו שקצת הצחיק אותי, הבחור שלבוש כמו ערבי הוא במקור מאיראן (הארץ בה היו מוצאים אותו להורג) שאר החבר'ה גרמנים וחשבו שזה מייצג את השלום המיוחל: הומואים, ערבים, ודגל ישראל.
טוב, ואחר המצעד הלכנו לחגוג קצת בשמש, ורציתי לאכול את העוגה האהובה עליי - "היער השחור":
מה יש בעוגה? המון שוקולד, קצפת, מרציפן, דובדבנים.
(ואני שותה קפוצ'ינו!)
בערב מרקוס ואני הלכנו לאכול:
בא-רור! זו לא המנה שלי... במנה שלי אין בעלי חיים מתים, זו המנה של מרקוסיטו.
שלי... אומללה, חסרת צבעים, לא מצטלמת טוב :)
אחר כך הלכנו לאיזה לאונג' נחמד באיזור ושם קבעתי עם כלללללללללללללללל החברים שלי.
היה לי חשש שמא לא יגיעו אנשים... אבל הגיעו יותר מעשרים איש, עם חיוכים, עם מתנות, פרחים והמון אהבה.
כמה שמחתי! הנה, תראו את החיוך שלי:
ראיתם מה זה? (וכפרה על השמלה הא?! והיו עקבים אדומים).
בכל מקרה, כמובן, נהייתי חולה באמצע, כאב לי הגרון, עלה לי החום, איבדתי את הקול ונאלצתי לעזוב מוקדם.
לא נורא :) בשנה הבאה נעשה עוד מסיבה!
נשיקות חיבוקים וגעגועים...
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: