הינה נישארת לבד.
בדירה כמעט ריקה
תוך כדי מעבר לדירה הרבה יותר גדולה ומרוהטת אבל לבד.
בזה ניגמר הכל.
בלבד שלך
בתוך עננת עשן סמיך עם ג'ויינט ביד.
לבד.
ואת תוהה למה זה תמיד קורה?!
אולי כי את מרחיקה מעצמך את כולם בלי להבין אפילו מה את עושה בידיוק!
ובאותן שניות לבד באלך לזרוק הכל לפח את החיים העצמאים את האומנות את העבודה ואת החיים בכללי.להיתנתק מהכל מכולם ובעיקר מעצמך
ברגעים כאלה את ניגעלת ממה שאת וממה שקור מסביב אבל מהר מאוד את מנסה לאושש את עצמך באמירה "אני יודעת שיהיה יותר טוב, אני מסוגלת לזה"
אבל האם לא נמעס לך לשמוע את ה"יהיה טוב" מתי כבר תוכלי להגיד בלב שלם באמת "עכשיו טוב!" וכן כמובן שדאגות תמיד יהיו אבל לא כאלה ולא כל כך הרבה.
ואת עוד רוצה להיתקבל ללימודי צילום ?!
באמת!?
איך???? עם החוסר מוזה שלך שנימשך כבר שבועיים כשנישאר לך פחות מחודש לבנות תיק עבודות????
על מה את חושבת לעצמך...שבאמיר חוזרת "יהיה טוב" משו ישתנה?
ואת יודעת שיגיע הרגע ואת תביני ששום דבר בתאחלס לא הישתנה פשוט קרו ד עוד ועוד דברים בזמן הזה אבל שום דבר לא הישתנה באמת ומה תתפסי את עצמך שוב לבד. בארבע קירות בלי צלילים בלי רעשים בלי כלום. לבד.
עם התחושה הנוראית של... "ככה זה כניראה ישאר לכל החיים, כל אחד בפינה שלו ואניה לבד".
אוח אניה אניה מה יהיה איתך???
[את אפילו כותבת לעצמך בגוף שלישי...לא הגיוני בימיוחד]
טוב הגיע הזמן שאני אמשיך לפנות את הדירה.
לילה טוב.
אן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Anya Freak Show Bunny