| 12/2007
 טבע האדם
רק שלא תיגמר לך הבטריה. אתה יכול להיות מדושן עונג, אתה יכול לרחוץ במימי המדמנה, שזה לא סותר לשם שינוי. רק תישאר טעון.
"זה כמו כלב, זה כמוכלב, זה כמו כלבכלב" אמר בהשאלה, "זה להרוס את מה שאתה עושה, שאתה כותב" אין לי מושג באיזה חשק הוא אמר את זה. "ושימי לב, אני מדבר בלשון עבר. וזו טאוטולוגיה. אני יוצר משהו ובאותה שנייה הורס אותו. את מה שנשאר - אתם הורסים." אני לא מבינה באיזו צורה הוא אומר את זה, "זה רק נדמה לך שאתה אחד. ביולוגית. ברגע שאכלת אנרגיה, אתה משתמש בה. אתה הורס אותה." חסר סיכוי נראה לי, "הורס! הורס!" או, כאן אני די בטוחה שזיהיתי איזה רגש. "חוץ מלאגור אנרגיה. אבל אז אתה סתם שמן. או טיפש אם אתה רוצה להתחמם." "זה לא שאנחנו 'שונים-מהחיה' ושימי לב באיזה זלזול אני אומר את זה." זה באמת היה בזלזול, אפילו עם נפנוף יד מזלזלת "אין שונים מהחיה. גם החיה היא עושה אותו דבר עם האנרגיה. השטף. הזרם." פה הוא בהחלט מדושן עונג... אבל עדיין די מזלזל...
עליתי לאוטובוס, הוא נשאר בתחנה לדבר, אבל זה שהוא דיבר איתו גם עלה... והוא ממשיך לדבר. עומד ומדבר. אופס, גם אני עומדת ומדברת וחוסמת את התור. אוי, זה לא הגיוני... הוא מסתכל עלי מוזר כאילו הוא שומע אותי. אופס, הוא באמת שומע אותי.
"אפשר להתיישב? האוטובוס די מלא". כ..כן...בטח... "אפשר לשמוע שאת די נרגשת". אמ..כן..זה..נראה לי שזה מה שזה בתחנה התחיל לומר.. שם.. "אה, הוא, כן. הוא לא ממש 'התחיל', למעשה הוא פשוט לא מפסיק.. ומה שמצחיק זה שבאמת מקשיבים לו... והאמת היא שבצדק, כי הוא באמת צודק... כאילו, אם יש מישהו או משהו שצודק, אז זה הוא." האמת שהיתה לי הרגשה די משוכנעת, אבל אני לא יודעת למה... ואני כבר לא זוכרת הרבה. "הההה...... זה בסדר לא היתה לך ממש ברירה. תראי, את חלק מהטבע. גם אני כמובן, אבל אנחנו לא חלק מהטבע במובן ה'טבעי' של המילה. כי יש לה מובן למילה. כל הקטע של טבע זה שזה מילה שאין לה מילה. וזה כי כל מה שאמרנו במילה, או במילים, אבל בעיקר כל מה שאמרנו במילה אחת... הוא כבר לא טבע. טבע זה כל מה שלא הצלחנו להגיד במילה." אבל מה הקשר "רגע אני מגיע לזה. הטבע הזה הוא השינוי. ולא כמו האהבלים האלה שאומרים ש'את הטבע מאפיין השינוי', כי זה לא נכון. הטבע - הוא שינוי. כי אם הוא לא היה שינוי אז הוא היה רק תמונה, ואי אפשר היה לדבר עליו, אלא רק לפרש אותו. ולהגיד לפרש אותו זה להפריד אותו שוב מהשינוי. לפרש אותו זה כמו לעמוד מבחוץ ולהתבונן בו. ואז הוא מופרד שוב מהשינוי." אני לא עוקבת "במילים פשוטות. זה מהתחנה הוא טבעי במובן האמיתי של המילה. הוא לא 'משתנה', אלא הוא 'השינוי'." אוקיי "ובגלל שגם את - שינוי –ואני – שינוי - כי אנחנו טבע, אז מבחינתנו אנחנו חוזים בטבע. כלומר, בשינוי. כלומר, לא ב'משפט'. לא ב'פסקה'. לא ב'מילים' ולא ב'טיעון'. אלא בטבע שעושה את הדבר היחיד שהוא יכול לעשות... וזה פשוט לעשות. להשתנות ולהיות לפילוסופיה – לשינוי המשנה את עצמו – לטבע הטבעי." אני מבינה נראה לי "לא את לא. את עוד לא חשבת על זה. אני יודע. את עדיין תקועה במושג של טבע, זה עם המובן. זה שמתאר טבע כמשהו מיידי. כמשהו שכופה את עצמו עליך, שאת אמורה 'פתאום' – !פושטסי! – להבין. אבל לא. כן צריך לחשוב על זה בשביל להבין את זה. צריך לא להישאר תקוע בשביל לזוז, בשביל להשתנות." רגע, אז מה שהוא אומר זה שאני צריכה לחשוב בשביל להבין שאני לא חושבת בעצם?... "בדיוק. את ממשיכה להבין...."
ומי אתה? "אה, אני ז'יל!" ז'יל? "כן. ז'יל זה אדם, האדם שנמצא בין המרכאות - זה שמדבר – סוג של קורבן בעצם." אני לא מבינה "את לא צריכה. וגם לדבר לא. כי הסגולה שלי זה קודם כל להבין, א"כ לשמוע, ובסוף לדבר." בגלל זה הסתכלת עלי מוזר כשעלית לאוטובוס? באמת קראת את המחשבות שלי. "לא ממש, קודם כל הבנתי אותך, המבט שלך מלא אָפקטים. א"כ קראתי אותך, ובסוף דיברתי. אני עדיין מדבר." יש עוד ז'יל? "כן." ולמה אתה קורבן? "כמה שאלות! טוב, אני אענה לך בפעם האחרונה, א"כ צריך להמשיך: אני קורבן מאחר ואני לא יכול להיות 'מחוץ' למרכאות – מחוץ למילים. סגולתי היא הבנת הכל, היכולת לקרוא הכל ולדבר על הכל............... ולראות....... מאום... אני... עיוור." לא יכול להיות, עלית לאוטובוס יפה מאוד בכוחות עצמך, ידעת בדיוק כל מה שאתה עושה! "אבל זאת בדיוק הנקודה! בגלל זה אני הקורבן!" נו באמת! או שאתה לא ברור, או שאני לא מפסיקה לא להבין. "בדיוק להיפך! זה אני שלא יכול לטעות. אני הקורבן....מאחר ואני לא טועה אף פעם."
ז"א שאתה עיוור שלא טועה אף-פעם. "נכון. אני לא יכול אפילו להתנסות במושג ה'פעם', מאחר ואני מבין הכל מראש... ממש בניגוד לזה מהתחנה – הוא אף פעם לא מבין, ואף פעם לא מראש. הוא רק צודק ועושה. עושה וצודק – איך שלא תהפכי את זה – זה זה!"
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
