רכשתי אותה לפני 3 שנים. קטנה. ישנה. לגמרי "אולד פאשן"..

אהבתי את קירבתה הג"ג, נגישותה, את קירבתה לשמיים (קומה 6)

את ה"נוף הפתוח" הנראה מכל חלון. אמנם נוף אורבני מכוער אבל עם חן משלו וניחוח של עיר ותיקה.

אל הברוש הקרוב כבר התחברתי...

בין הדוודים והבתים הישנים, נבנים ועולים גם בתים חדשים. (זה לא אקליפטוס כאן למטה?)

למטה למטה, ממש מעבר לכביש נמצאת גם אותה "ריאה ירוקה", בה, מן הסתם, אבקר בבוא היום עם הנכדים.

3 שנים היא היתה מושכרת. 2 זוגות צעירים. עם שניהם היה לי מזל גדול.

תשלומים בזמן, דירה שמורה, אהובים על גברת "ועד הבית" הקפדנית, מתוקתקים ומסודרים.

הראשונים נכנסו סמוך לחתונתם ואף הזמינו אותי ל"ערב סרט": תמונות מהחתונה בחו"ל + תמונות מהמסיבה בארץ.

התרגשתי. לא ציפיתי לכאלה יחסים טובים וחמים עם דיירים. הם עזבו מרצונם, כי הגברת העדיפה לגור "ליד אמא", ונדדו הרחק לפתח תקווה. בינינו, האדון הצעיר גילה לי שהיה מעדיף להשאר בראשון ליד אמא שלו... ואף ניהלנו שיחות-נפש למען

"שלום בית" שלו.

בדירה נולד תינוק, ארתור. שם לא שיגרתי לתינוק צבר. שם שמאד ריגש אותי, כי זה היה שמו של אבי!

גם הזוג השני נכנס סמוך לחתונתו, גם איתם נוצרה מערכת יחסים מיוחדת. הרבה שיחות עם הדיירת, קשר שבודאות ישמר,

מה גם שנשארו ברחוב במרחק 20 מספרים בלבד.

החמודים "התבלבלו" ולאחר פינוי חפציהם טרחו והבריקו את הדירה למרות שידעו שהיא לפני שיפוץ. היה חשוב להם להחזירה

נקייה ואני, בטיפשותי, שכחתי להבהיר שאין צורך בנקיון.

הם אהבו את המגורים בדירה, הצטערו כשהודעתי שהחוזה איננו מתחדש, ומאד פירגנו לי על המעבר אליה.

מהם קיבלתי משוב מצויין על האוירה בדירה וטיפים שרק מי שגר בה יכול לתת. (אני, כאמור, מעולם לא גרתי בה).

הדיירת שימחה הכי שסיפרה על "אנרגיות חיוביות" שהם חשים בדירה.

ביום המעבר שלהם שאלתי:

"איפה ישנתם הלילה? בחדשה, אצל ההורים או עדיין כאן?".

היא: "ברור שכאן. קשה לנו להפרד.."

וואו. ממש עשו לי כיף וחשק. שגם לי יהיו בה כאלה אנרגיות חיוביות. אבל כדי שזה יקרה....צריך קודם לשפץ.

לפני כמעט 24 שעות התחיל המפץ הגדול:

המשך יבוא