אתם יודעים מה מוזר?

קצח.

היו לי לאחרונה כמה חלומות... מעניינים. לא, זה שקר. הם לא היו מעניינים. הם היו... טוב, הם היו משהו, בכל אופן. איזה לילה השבוע חלמתי חלום משונה להחריד על הקקטוסים שלי. כן, הקקטוסים שלי. גם אותי זה קצת מדאיג.

ובשבוע שעבר חלמתי חלום שלמען האמת, היה פשוט איום ונורא.  חלמתי שאני מחליטה לנסות לטעום עוף. אני לא יודעת מה עבר בתת-מודע הפגום שלי, אבל זה מה שהחלטתי. לקחתי ביס, ו(דה, למה ציפיתי)זה היה ממש לא טעים. תוך כדי ראיתי את כל הפיכסה של כלי דם ומה שמוצאים בגוויה מבותרת, וזה כ"כ הגעיל אותי (הא לך, תת-מודע. למד את הלקח!) שניסיתי לירוק את מה שהיה לי בפה, אבל לא הצלחתי!  אז הלכתי, בהיסטריה, לשטוף את הפה וזה עדיין לא לגמרי עבד.  תיאור מלבב, אני יודעת. בכל אופן, אם אי פעם היו או יהיו לי ספקות לגבי האם זה באמת כ"כ נורא לאכול חלקי גופות, התת-מודע האולי-בכל-זאת-לא-כ"כ-פגום שלי טיפל בעניין מבלי שאצטרך באמת לבדוק את זה.

ולדברים קצת פחות מזעזעי חושים (חלקם, לפחות).

ביום שלישי לפני שבוע סיימתי ללמוד. סיימתי בי"ס, לנצח. מעכשיו זה רק מעט תגבורים פה ושם, מבחנים, ו...

יתרון בולט ומשמעותי בעניין הוא העובדה שאין יותר שיעורי ספורט. כלומר, מלבד פעמים מעטות ושוליות בצבא, אף אחד - בחיים - לא יכריח אותי יותר לרוץ, או "לעשות" כפיפות בטן או שכיבות סמיכה.

ובכן, היתרונות עוד רבים, כמובן, אבל מי רוצה לדבר על יתרונות בכלל? (שמחת חיים, מה זה?! ) אני פה כדי לדבר על הצד הנורא והמאיים שבעניין.

בכל זאת מדובר פה בסופו של עידן. באופן טראגי, בי"ס זה כל מה שהכרתי במשך רוב חיי, ובעצם כמעט כל חיי אם לא מחשיבים את השנים בהן לא ידעתי אסלה מה היא.

ובכל זאת, עם כמה שאני שונאת את הלימודים ודברים אחרים בביה"ס, אני לא בטוחה שמה שיבוא אח"כ הוא הרבה יותר טוב. (יש לי דז'ה וו משהו... מעניין כמה פעמים כבר כתבתי על זה. ) להיות ילדה בביה"ס (בין השאר) זה קל, זה נוח. זה שטויות, משחק ילדים ממש.

בעוד חמישה חודשים מהיום אני כבר בשנת שירות. מדריכה ילדים, חיה באופן עצמאי למחצה ובשיתוף עם אחרים כמוני... המיקום, אגב, יוודע לי בעוד כחודש. זה בעייתי לגוש הסקרנות שאני, אבל אין ברירה.

בעוד קצת יותר משנה וחצי (מקווה שלא פחות) אני בצבא, עושה... לא הרבה, כנראה. מי אמר מש"קית כלום? (האמת שאתמול הייתי במיון המשך לתפקיד שהוא כנראה מגניב וברמה גבוהה, אבל חוששתני כי פישלתי במבחן.)

נו, אתם כבר מכירים את הרעיון. מה לעזאזל אעשה ואיך אצליח, מה זה החיים בכלל, תסביך פיטר פן, בוּהוּ בלה בלה בלה...

אני צריכה למצוא חומר חדש לקטר עליו.