פתאום, מהימים האחרונים, נראה כאילו הולך להיות לי עתיד בשלוש השנים הקרובות פחות או יותר.

לפני יומיים קיבלתי זימון מסתורי (ללא תאריך) לבדיקות רפואיות "כחלק מתהליך האיתור לקורס אליו אותרתי", דבר שאומר שעברתי את המבחנים לתפקיד, שלגמרי פישלתי בהם! הייתי מגדירה את זה כמגניב. :) אני אמורה לעשות ספירת דם מתישהו לפני הבדיקות האלה, אז אני קצת במצוד אחר ברזל בימים אלה. אוכלת תרד וכו'.

והיום, אחרי ציפייה של חודש וקצת (ציפייה רשמית בכל אופן, רציתי לדעת כבר קודם ), קיבלתי את השיבוץ שלי לשנת השירות! נהרסה ההפתעה כי לא הייתי יכולה לענות כשהתקשרו ולכן שמעתי את זה בהודעה. יותר נכון, שמעתי משהו בסגנון "היי זוהר, זו ... מ..., תחזרי אליי" ואיכשהו ניחשתי. זה היה קשה, אבל הצלחתי!  אח"כ דיברתי איתה (רכזת בית הנוער), ובושרתי רשמית ששובצתי לבית הנוער "קדימה" ביפו.

לעומת זאת, ההווה קצת מסריח. בשבוע האחרון טבעתי בעבודות בביולוגיה ובצרפתית, סבלתי הרבה וישנתי מעט. כמעט סיימתי (בואו לא נדבר על מחשבים שאמור לתפוס את כל זמני בשבוע הקרוב), והיום ישנתי בערך 3 שעות אחה"צ. כמעט בכיתי מאושר כשנכנסתי למיטה.

אגב שינה, אני צריכה לעשות את זה. יש מתכונת בצרפתית (בכתב) מחר על הבוקר, ואני לא רוצה לישון אותה.

שיהיה לנו סופ"ש קסום.

ותראו את זה, זה מדהים.

(מעניין אם שמתי את זה פה פעם... אני כבר לא יודעת.

אני חייבת להעלות תמונות חדשות לדויאנטארט! )

אתם יודעים מה מוזר?

קצח.

היו לי לאחרונה כמה חלומות... מעניינים. לא, זה שקר. הם לא היו מעניינים. הם היו... טוב, הם היו משהו, בכל אופן. איזה לילה השבוע חלמתי חלום משונה להחריד על הקקטוסים שלי. כן, הקקטוסים שלי. גם אותי זה קצת מדאיג.

ובשבוע שעבר חלמתי חלום שלמען האמת, היה פשוט איום ונורא.  חלמתי שאני מחליטה לנסות לטעום עוף. אני לא יודעת מה עבר בתת-מודע הפגום שלי, אבל זה מה שהחלטתי. לקחתי ביס, ו(דה, למה ציפיתי)זה היה ממש לא טעים. תוך כדי ראיתי את כל הפיכסה של כלי דם ומה שמוצאים בגוויה מבותרת, וזה כ"כ הגעיל אותי (הא לך, תת-מודע. למד את הלקח!) שניסיתי לירוק את מה שהיה לי בפה, אבל לא הצלחתי!  אז הלכתי, בהיסטריה, לשטוף את הפה וזה עדיין לא לגמרי עבד.  תיאור מלבב, אני יודעת. בכל אופן, אם אי פעם היו או יהיו לי ספקות לגבי האם זה באמת כ"כ נורא לאכול חלקי גופות, התת-מודע האולי-בכל-זאת-לא-כ"כ-פגום שלי טיפל בעניין מבלי שאצטרך באמת לבדוק את זה.

ולדברים קצת פחות מזעזעי חושים (חלקם, לפחות).

ביום שלישי לפני שבוע סיימתי ללמוד. סיימתי בי"ס, לנצח. מעכשיו זה רק מעט תגבורים פה ושם, מבחנים, ו...

יתרון בולט ומשמעותי בעניין הוא העובדה שאין יותר שיעורי ספורט. כלומר, מלבד פעמים מעטות ושוליות בצבא, אף אחד - בחיים - לא יכריח אותי יותר לרוץ, או "לעשות" כפיפות בטן או שכיבות סמיכה.

ובכן, היתרונות עוד רבים, כמובן, אבל מי רוצה לדבר על יתרונות בכלל? (שמחת חיים, מה זה?! ) אני פה כדי לדבר על הצד הנורא והמאיים שבעניין.

בכל זאת מדובר פה בסופו של עידן. באופן טראגי, בי"ס זה כל מה שהכרתי במשך רוב חיי, ובעצם כמעט כל חיי אם לא מחשיבים את השנים בהן לא ידעתי אסלה מה היא.

ובכל זאת, עם כמה שאני שונאת את הלימודים ודברים אחרים בביה"ס, אני לא בטוחה שמה שיבוא אח"כ הוא הרבה יותר טוב. (יש לי דז'ה וו משהו... מעניין כמה פעמים כבר כתבתי על זה. ) להיות ילדה בביה"ס (בין השאר) זה קל, זה נוח. זה שטויות, משחק ילדים ממש.

בעוד חמישה חודשים מהיום אני כבר בשנת שירות. מדריכה ילדים, חיה באופן עצמאי למחצה ובשיתוף עם אחרים כמוני... המיקום, אגב, יוודע לי בעוד כחודש. זה בעייתי לגוש הסקרנות שאני, אבל אין ברירה.

בעוד קצת יותר משנה וחצי (מקווה שלא פחות) אני בצבא, עושה... לא הרבה, כנראה. מי אמר מש"קית כלום? (האמת שאתמול הייתי במיון המשך לתפקיד שהוא כנראה מגניב וברמה גבוהה, אבל חוששתני כי פישלתי במבחן.)

נו, אתם כבר מכירים את הרעיון. מה לעזאזל אעשה ואיך אצליח, מה זה החיים בכלל, תסביך פיטר פן, בוּהוּ בלה בלה בלה...

אני צריכה למצוא חומר חדש לקטר עליו.

אני לא רוצה שיהיה עוד חור בארכיון, אז חשבתי להציק לכם קצת. :)

לא ממש קורים דברים מעניינים לאחרונה... הכל די כרגיל.

ביה"ס כרגיל, מעפן, מתסכל ומייאש. סיימתי לשון לפני כמעט שבועיים, שזה מגניב.

אני עדיין לומדת נהיגה... כן, טראגי. עוד לא עשיתי אפילו טסט פנימי, והרשיון לגמרי לא נראה באופק. אני נוהגת חרא, כך שזה לא מפתיע. למעשה, אני כנראה לא הייתי נותנת רשיון לעצמי.

חוץ מכל זה, בתקופה האחרונה אני מתמיינת לשנת שירות בכל מיני מקומות. התחלתי לפני כמעט חודשיים בחברה להגנת הטבע, שלא קיבלו אותי. המשכתי בשתי פנימיות שונות, שאחת לא קיבלה אותי ולאחרת אני עוד צריכה לחזור בשביל תשובה אחרי שפספסתי את הטלפון שלהם די מזמן (יהיה ממש מביך להתקשר אחרי כ"כ הרבה זמן רק כדי שיגידו לי לא). המיון האחרון בינתיים היה לרשת בתי הנוער "קדימה", מהם עוד לא קיבלתי תשובה סופית כך שאני כרגע בשלב השני. עד סוף השבוע הקרוב הם חייבים להיסגר על כל הש"שים שלהם אז התשובה תגיע בימים הקרובים, מן הסתם. יש עוד מקום אחד שאני רוצה להתמיין אליו, המיונים שלו מאוחרים מכל השאר. המיון הראשוני הוא כנראה ביום חמישי הקרוב (צריך להתקשר לברר).

כפי שניתן לראות, אני לא ממש פופולרית בקרב חוגים שונים.  זה נכון גם לגבי הצבא שפשוט דוחה אותי מהכל, ולפעמים אפילו טורח להזכיר לי שנדחיתי, כמה חודשים לאחר הדחייה המקורית. באמת נורא מעודד.  מנילה הגיעה ונשלחה - נוראית כמו אצל כולן. הלאה. P:

אירוע אחד חשוב ומשמעותי בחיי הוא קבלת אייפוד טאץ'.

כן, כן.

(אני מהאנשים שעוד מתלהבים מזה כמו איזו טכנולוגיה עתידנית-חללית ("אמג אני מזיזה את האייפוד והוא יודע שהוא זז!!!!!11", "אני נוגעת וזה פשוט נלחץץץץץ!!!!!!"), כשלשאר העולם כבר יש אייפונים ובקרוב אייפאדים ומה לא.)

קיבלתי אותו ביום שלישי וכבר הספקתי להוריד בערך 30 משחקים ולמלא אותו בקצת יותר מ2100 שירים וב27 פרקים של סדרות ועוד בדרך - כשאצליח להמיר אותם.

כיף.

מה, לישון?

"והנה זוג ברבורים בנהר

לבנים ויפים, אוהבים וזקופים

מיד חץ שלח באחד"

מתוך השיר "אגדה יפנית", המילים של אהוד מנור

(דמיינו שיש שם שני ברבורים. :X)