ידעתם שקיימת מדינה באפריקה בשם רואנדה, ושהיה בה פעם רצח עם מחריד? גיליתי את זה אתמול.

הערב, בזמן שחברים שלי יצאו לחגוג את סיום המחצית או... סתם ככה, ראיתי עם ההורים את הסרט "ולס עם באשיר". (שאת הולס שנשמע בו באחת הסצנות, אגב, אני מנגנת.) כל עניין המלחמה, ובמיוחד הסיפור של טבח סברה ושתילה, גרם לי להרגיש ממש רע.

כמה רציחות עם התרחשו בתולדות האנושות, ועודן מתקיימות? הכל על רקע שטותי של אמונה, גזע, שטח, כוח, כסף ושאר דברים שוליים.

אני לא מסוגלת ולא רוצה להאמין שבני אדם יכולים להיות עד כדי כך אכזריים, מרושעים, נוראיים, אטומים... לא אומר חייתיים כי חיות לא נוהגות כך. אבל זה מכה בי בכל פעם מחדש, כמעט לא מאפשר להתעלם או להכחיש.

אני לא יודעת אם להתייאש או לשאוף לשפר. כ"כ רע לי שזה מה שאנחנו עושים עם היכולות והיתרון על פני שאר בעלי החיים שניתנו לנו בטעות. בשביל מה קיבלנו אגודלים אם זו התוצאה? אני כמעט מרגישה צורך להתנצל בפני העולם על היותי אנושית.

מטרידה אותי השאלה הנפוצה האם בני אדם באמת כ"כ אכזריים מטבעם. האם זה הבסיס שלנו, שקיים בכולנו והשאר מדחיק ומכסה אותו, או שמא המקור לא בטבע האדם? (אם עוד קיים כזה דבר, "טבע", באדם.)

רצח עם זו דוגמה קיצונית, ולא אתחיל לפרט מקרים נפוצים אף יותר ומזעזעים לא-הרבה-פחות.

I'm not quitting the world just yet (מצטערת, המונח נשמע יותר טוב באנגלית. יום אחד אולי בכל זאת יהיו תוצאות מלימודי התרגום). בינתיים סתם אסתובב עם גוש כבד במוח ובקרוב אחזור להתעלמות, עד הטריגר הבא.

ממש לא מסתדרת עם כותרות. הלאה.

כמה זמן הבלוג שלך פתוח?
מאז ה-31.1.04. זה עושה את זה כמעט 5 שנים. ~ילדה משועממת~

איזה סוג בלוג יש לך (ביקורות, עיצוב, אישי)?
אומ, אישי איי גס.

האם את מרגישה שהבלוג עוזר לך להתבטאות?
לך הוא בטוח לא עוזר. להתבטא, לא "להתבטאות"!!!!!!111
(אני עונה על השאלון רק בשביל השאלה הזאת. XD)

האם בזכות הבלוג קרו לך דברים מעניינים בחיים?
ודאי. D: הכרתי אנשים! D:::::

האם את אוהבת לקבל ביקורת בונה לבלוג שלך?
אני מניחה... ביקורת בונה זה תמיד טוב ורצוי.

האם עיצבת את הבלוג לבד, או נעזרת בבלוג עיצובים?
בעצמי, וקורל הכינה לי את הרקע.

מה עדיף? רשימות כתובות או תמונות?
O_o

האם את נוהגת לעשות פוסתמונות?
נה, אבל אני אוהבת, לאחרונה, לצרף תמונה בסוף פוסט.

האם את שמחה שפתחת את הבלוג הזה?
כנראה. אולי הייתי צריכה רק לדחות את זה בכמה שנים, כדי שלא יהיו באינטרנט תיעודים כ"כ מביכים של התקופה המטומטמת שלי. P:

חשבתי שהגיע הזמן לעדכן, אבל אין לי מה לומר.

עדכון כללי?

בסופה"ש לפני האחרון ישנתי אצל קורל עם עלע וליהי לכבוד זה שעלע לא התגייסה ביום שני האחרון. (היא בכלל לא התגייסה ובטח שלא נתנו לה מדים ורובה!!!)

את הבגרות הראשונה בלשון עברתי אתמול בשלום, עם מגן 98. לא שזה רע, אבל אני בטוחה שעם מורה אחרת היה לי מגן 100. אני קצת חוששת לגבי סעיף או שניים בקטע של המילון, שזה בכלל נושא אידיוטי וחסר תועלת, אבל אני חושבת שהשאר היה בסדר. היה סעיף שהיה ממש כיף לענות עליו, משהו בקשר לדעה שלי לגבי ניצול משאבים טבעיים. בהחלט, זה היה כיף.

כמעט התאבדתי אתמול מול מסך הטלויזיה כשראיתי "אני האגדה". איזה סרט מלחיץ!!! (רק אני מצאתי דמיון בין היצורים החולים האלו לבין reavers מפיירפליי/סרניטי? כנראה שכן, כי אף אחד פה לא ראה את הנ"ל. וזה חבל. תראו פיירפליי וסרניטי!)

אה, כמובן! אני מגדלת דינוזאור-לטאתי מפלסטיק בבקבוקולה מלא מים! D: אני צריכה להעביר אותו, אין שם מספיק מקום. כשיגמר החלב, בטח מחר בבוקר, אעביר את היצור והוא יגדל כמו שצריך. D:

זה ממש מגניב. זוכרים את השלדים האלו, שאין לי מושג מאיפה הם הגיעו אבל היו לנו כאלו מדי פעם, שהם בגובה של ס"מ ספורים ואחרי ששמים אותם במים לשלושה ימים הם ממש גדלים? זה כזה. ^^

דברים מהילדות זה כ"כ כיף! היצורי הזה, קריסטל בול (הבועות שמנפחים מgoo שכזה והן מתקשות וזה מגניב D:), חוברת קטנה של 428 מדבקות של נסיכות דיסני... כן, גם אני חושבת שאני בנסיגה.

מכיוון שבאמת אין לי מה לומר, הרי ציטוטים מהזמן האחרון. ייפי!

עלע, על התיק איתו הלכה לגיוס: כמו שאת רואה, אורכו של התיק הוא "חצי אלה" ומשקלו "אלה וחצי"
תיק סטנדרטי לגמרי.

עלע: היום נפגשתי עם דייזי מתחת לכסא של אמא שלי.

מורה לילד בתחילת השיעור: תן צעקה לאלה שעוד לא נכנסו.
ילד: ~פותח את הדלת ושואג~

מורה: סה"כ זוויות במשולש, ככה זה לפחות באזור ירושלים...

מורה: *ילד*, יש סיבה שאתה מקשקש עם נוע?
נוע: מקשקש *על* נוע, לא עם נוע! :O

מורה: היתָרון... או בעברית תקנית אומרים יתְרון. איזו מילה עקומה.

מורה: זמן מלחמה הוא זמן בו האנשים טרודים בהישרדות.
ילדה: גם היום כולם טרודים ב"הישרדות".

מישהי בדלת של הכיתה: אני צריכה שניה את כל תלמידי משפטים.
מורה להיסטוריה: אי אפשר, אנחנו בזמן מלחמה! בהפסקת האש, בהפסקת האש.
ילד: *מורה*, את מבינה בחיות?
מורה: מאז שהגעתי לכיתה הזאת, כן.

טוב, די.

סיימתי ללמוד היום ב14:35, רבע שעה מוקדם מהרגיל. בבית אכלתי ארוחת צהריים, הדלקתי את המחשב, פתחתי מסמך וורד והתחלתי לכתוב את העבודה באנגלית. עשיתי כותרת לעמוד השער, כתבתי מבוא לאט לאט (ואפילו כמעט סיימתי אותו), הוספתי מספרי עמודים והערות שוליים, טיפלתי בעיצוב של המסמך...

הבעיה היא שכבר הרבה זמן אני בכלל לא עושה את העבודה. משנה מילה פה ומילה שם במבוא ולא באמת מסיימת אותו, עושה כותרות ומה לא, ורק לא כותבת את העבודה.

תמיד נרתעתי מעבודות, אני מאוד לא אוהבת את זה. העבודה הזו בכלל לא קשה - וממש מעניינת, אבל אני לא מצליחה לגרום לעצמי פשוט לעבוד. לכן עד כיתה ז' או ח' אבא שלי עשה לי את כל העבודות...  (כן כן, ילדה מטומטמת, עצלנית ונצלנית. עברתי על זה כבר. )

עוד בעיה. מלבד העבודה, אני צריכה לסיים היום את חמשת הפרקים האחרונים של בעל זבוב (איכס) - עניין של כמה שעות (אני קוראת לאט, מאבדת ריכוז, וזה משעמם. בסדר? ), ואז לעשות עליו "בוחן בקיאות" שהיה היום בכיתה - עבודה נוראית ומזעזעת שאמורה הייתה להיות רק על התוכן אבל היא, כמובן, על הכל מלבד התוכן. *גילגול עיניים*

מסקנת הביניים שלי מהעניין היא שלא כיף לי.

אני סתם מנסה לברוח מהעבודה. אתם תראו, ב2 וחצי בלילה אקלל את העולם, אסיים בלחץ את העבודה ואלך לישון במחשבה שודאי לא ישתבש שום דבר, אדפיס את העבודה בבוקר והכל יהיה בסדר (מה שלא יקרה, משום מה ). אבל אני סתם מגזימה. בכל זאת, השיטה הזו עובדת לא רע כבר כמה שנים.  (שמעתי שגם בUWC זה עובד ככה. אולי אני באמת מתאימה לשם. )

נו טוב, אמשיך לדחות את הקץ המר עד שלא יהיה עוד למתי לדחות, או עד שאשכנע את עצמי שזה נורא מעניין ויהיה לי כיף לכתוב את זה (מה שבאמת נכון, רק פחות כשמדובר בעבודה של ביה"ס, שמעצם היותה כזו עושה לי רע. יש אנשים שאלרגים לחתלתולים, אני אלרגית לעבודות).

להת' ו2009 מגניבה.

מיצי: יאא רעשגשם
פעם אחרונה ששמעתי את זה זה היה המדיח *-*

(טיול שנתי, כיתה י"א, 11.11.08)