עוד שאלון ישן... אני אעדכן את התשובות שיש מה לעדכן בהן. P:

האם את קוראת הרבה ספרים?

ממש לא, למרות שיש לי רשימה ארוכה של ספרים לקרוא.

איזה סוג ספרים את אוהבת לקרוא במיוחד?

אין משהו מסוים.

מהו הספר האהוב עלייך?

אין כזה.

האם את הולכת לספרייה לעיתים קרובות?

אני לא הולכת בכלל. P:

האם אי פעם היה לך מנוי לסיפרייה?

נראה לי שהיה לנו מנוי למשפחה או משהו כשהייתי קטנה.

מהו הספר האחרון שקראת?

"מהפכה ותמורה בין שתי מלחמות עולם 1920-1939"

ובאמת - אני חושבת ש-"The Pearl"/John Steinbeck אבל גם זה לביה"ס... XD

אז "המיתולוגיה הסקנדינבית"/יעקב שריג. P:

-נכון להיום, "המדריך המלא לעולמם הקסום של בני הפיות"/זיו קיטרו. P:

ומה לגביי עיתונים?

באופן כללי אני לא אוהבת אותם.

האם את כותבת סיפורים?

ממש לא. P:

מתי בפעם האחרונה קראת ספר?

ספר לימוד היום... P: ספר קריאה... כמה ימים, לא זוכרת.

-בני הפיות, לפני כמה ימים. לא קראתי בספר לימוד כבר כמה ימים.

האם לדעתך חשוב לקרוא ספרים?

לא יודעת אם חשוב. לטיפש שלא יודע עברית אני מניחה שזה חשוב, אבל כזה יקרא ספרים עילגים כמו ספרי הנערות האלו שיש בספריה של החטיבה בשפע. בכל מקרה זה אמור להיות כיף ולא משימה.

ב27.3 היינו באזכרה למבצע כראמה בלטרון. היה קצת מעניין וקצת משעמם, וקצת הרגשה של "וטפ, איזה מבצע מפגר שגרם למוות מיותר".

בטקס ההשבעה של אח שלי שהיה השבוע, גם בלטרון, אבא שלי אמר שהפכנו למשפחת שריון. זה האירוע הרביעי של השריון שהיינו בו בשנה ומשהו האחרונה.

גורל זה דבר מצחיק, אתם יודעים?

גם ה1.4 זה מצחיק. בביה"ס שלי הוא התבטא בגרפיטי על קירות הכניסה, מבחוץ, וכמה דברים משעשעים בכיתה.

שני ילדים מהכיתה שלי, למשל, עשו "מתיחה" לאחת המורות; הם קמו באמצע השיעור, הכריזו שהם אוהבים אחד את השני, נפלו על הרצפה והתחילו להשליך בגדים לכל עבר. D:

זה בכלל היה יום משעשע. זה היה יום ההולדת של המורה להיסטוריה, אז חגגנו לה בשיעור.  היא סיפרה לנו שהיא עשתה מתיחה לאיזו כיתה של ילדים טובים - היא נתנה להם בוחן על דברים שהם לא למדו וכשהם אמרו לה שהם לא למדו היא צעקה עליהם שהם גם לא כותבים במחברות. XD איזו מלכה.

בערב גם הייתה מסיבת הפתעה למעיין, שיום ההולדת שלה היה יומיים קודם. היה נחמד וטעים וכאלה. D:

לקראת פסח המורים התחילו לקבל את הדגדוג הזה שמגיע כל שנה באותה תקופה, הקול הזה בראש שלהם שאומר להם "מממ... חופש ארוך. בואו נהרוס אותו לתלמידים! בוהאהא, בוהאהאהאהאהא, בוהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11111" ואז הם מצייתים לו ונותנים עבודות מזעזעות, ללא ההבנה שהם לא המורים היחידים שאותו קול מנקר בראשם. כך נוצר מצב של חמש עבודות פיכסיות להגשה לאחרי פסח, בתקופת זמן צפופה של שבוע, בערך.

חוץ מזה שפסח גם ככה התקצר השנה בגלל השביתה, היינו צריכים לבלות אותו ואת הימים שקדמו לו בהכנת עבודות. אני התכוונתי לעשות את זה, כמובן, אבל... לא יצא.

בסופו של דבר התחלתי וסיימתי עבודה גדולה בהיסטוריה יום לפני מועד ההגשה, שגם הוא היה אחרי הארכה. באותו לילה הלכתי לישון ב2 וחצי בגלל העבודה. נו, אני עובדת לאט.

עבודת חקר באנגלית, שעשיתי עם הילה על בנות גילמור(!), התחלנו ביום חמישי שהיה שלושה ימים לפני מועד ההגשה, סיימנו בקושי בשבת בלילה והיא עשתה גימורים סופיים ביום ראשון בבוקר כי היא התחילה את הלימודים בשעה שלישית.

עם שני חלקים של עבודה בתנ"ך דווקא הסתדרתי, למרות שמועדי ההגשה של שניהם היו בימים שלא הייתי בביה"ס בכלל. את החלק הראשון מעיין הדפיסה והגישה בשבילי, ואת השני השארתי במזכירות כשבאתי למתכונת בקולנוע.  זו העבודה היחידה שקיבלתי בחזרה בינתיים, וקיבלתי בה 100. ^^

היו לי גם עבודות בגאומטריה ובאנליזה. כשגיליתי שהן לא עם ציון החלטתי לחוס על עצמי ועל שפיותי המעורערת גם ככה, ולא לעשות אותן. זה עשה אותי נורא מאושרת, אז זה נחשב בשבילי כמשהו טוב.

לפני פסח היה יום ההורים של השליש השני. דיברנו על הציונים, שרובם היו בסדר, ועל ההרחבות. שולה, כמובן, ניסתה לשדל אותי להרחיב ביולוגיה, ותוך כדי ירדה על קולנוע ועל צרפתית.

אני שונאת שאנשים חושבים שהם יודעים מה טוב בשבילי, ומה אני צריכה, או מסוגלת לעשות. אני לא אקח מקצוע מדעי שאני לא סובלת ולא מסוגלת לעשות רק כי "זה פותח דלתות" וכי אמא שלי חושבת שאני יכולה, כשאני יודעת שאני לא אצטרך את זה. לא לקחתי פיזיקה מסיבה מסוימת, ויש לי גם את הסיבות שלי להתנגד לביולוגיה.

אני בכלל לא רוצה ללמוד באוניברסיטה, אז במה 5 יח' מתמטיקה ומקצוע מדעי שיגרום לי לסבול במשך שנתיים יעזרו לי? אבל אני לא יכולה להגיד את זה לאמא שלי, כי היא מתחילה לברבר על עתיד ויכולות שאין לי.

בכלל, כשאני שואלת אנשים אם כדאי לי להרחיב קולנוע או מחשבים (ללא שום ציפיה לקבל תשובה לטעמי, כמובן), התשובה היא לרוב "קחי מחשבים כי זה יותר חשוב ויעזור לך, אבל קולנוע יהיה לך יותר כיף."

אז לא, מחשבים לא חשוב ולא יעזור לי, וקולנוע לאו דווקא יותר כיף.

דרך אגב, עוד לא החלטתי על הרחבות. אני עדיין די בגישה של שום-דבר-לא-מתאים-לי ולא מצליחה להחליט. אני רואה את עצמי בכיתה י"ב עדיין מתלבטת.

עדכון מצב: שתי מתכונות, עבודה במקום מתכונת (צרפתית), ושתי בגרויות עברו.

ההורים חוזרים היום מסופ"ש בים המלח.

ואני רעבה.

אה, והכנתי אתמול איש פסיפלורה. הוא כזה חמוד! D:

להת'. ^^

סלובי אומר/ת:
אני חושב שמה שליהי מנסה להגיד זה שלקחנו את שארון רחוק מדי ;;
סאלי אומר/ת:
אבל ישראל זה לא כלכך רחוק ]:
סאלי אומר/ת:
זה כולה 4 שעות טיסה

עניתי על השאלון הזה לפני חודש-חודשיים...  אני אכתוב גם את התשובות שמתאימות לעכשיו.

הדבר האחרון שאכלת:

חטיף חלווה כזה. P:

-פקאנים.

הדבר האחרון שראית בטלוויזיה:

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה.

-לא זוכרת. XD

הספר האחרון שקראת:

The Pearl - John Steinbeck שהייתי אמורה לסיים לשיעור אנגלית מחר אבל נרדמתי בזמן הקריאה (משעמםםםם ;;;;;;), ואני גם מתכננת לומר את זה למורה אם תשאל האם סיימתי לקרוא. 

-הממ... אי אפשר לומר שבאמת קראתי בספר בשיעור א"י כמו שהמורה אמרה... אז לא זוכרת. אבל ספר הקריאה האחרון שקראתי היה המיתולוגיה הסקנדינבית, שסיימתי סוף סוף!

המשחק האחרון ששיחקת:

ווא, לא זוכרת. משחק עם בני אדם נראה לי שלא שיחקתי מזמן, אז או באפי בפלאפון או סימס ששיחקתי שלשום בערך (עוד נכד לאימפריית הפינים!).

-איזשהו משחק בנאופטס בטח.

האיש האחרון שדיברת איתו בטלפון:

הברנש של המחווה לנירוונה.

-אתמול בר מהכיתה התקשרה לשאול משהו.

הדבר האחרון שכתבת:

הממ ביד? שיעורים בגאומטריה. ~_~ ובמחשב זה מן הסתם. P:

-אתמול בערב כתבתי ביד EXPLODING DOG אחרי שהעתקתי שני אייקונים שאני אוהבת. ובמחשב, נו.

הדבר האחרון שהרגשת:

רטיבות. יצאתי הרגע מהמקלחת.

-כואב לי ברגל כי אני לא יושבת נוח.

הרגע האחרון שבכית:

ממש לא זוכרת.

-עדיין לא זוכרת. P: אבל אתמול כמעט בכיתי כי ראיתי פרק עצוב של באפי. ;[

הרגע האחרון שאהבת:

אני כל הזמן אוהבת, תלוי מה. זה יכול להיות תואומס וזה יכול להיות משהו טעים או מנצנץ.

-אותו הדבר. P:

המקצוע האחרון שלמדת:

בביה"ס, ספרות ביום שישי. בבית גאומטריה כי עשיתי שיעורים וזה.

-אני תמיד עונה על שאלונים ביום שבת?  ספרות, אתמול. P:

השיר האחרון ששמעת:

שומעת כרגע The Dope Show של המרליניזם.

-אני שומעת עכשיו את Winter של טורי איימוס.

המילה האחרונה ששמעת:

Tomorrow, מהשיר.

-boys, מהשיר.

היי, פוסט! וכן, ניחשתם נכון, הוא הולך להיות מלא בשטויות חסרות חשיבות שלא מעניינות אף אחד חוץ ממני! D:

אז, איפה הייתי?.. XD (וואו, זה ממש טראגי. P:)

טוב, בשלהי פברואר (אתמול למדתי ש'שלהי' אומר בסוף, ולא סתם מתישהו תוך כדי) סופיה, הקקטוסייה, התחילה להצמיח פרחים. D:

כמובן שצילמתי אותם בערך בכל השלבים שלהם.  ~לא שפויה~

הפרחים עצמם יצאו בפאריל. בפברואר הדבר היחיד שראו היה צ'ופצ'יק של ניצן פצפון שרק מתחיל לצאת מהקקטוסית.

אז, כן. XD

פה הם עדיין סגורים.

אחרי שבוע הם התחילו להיפתח.

יום אחרי הם הגיעו לשיא הפתיחה ולקראת אחה"צ של אותו היום הם התחילו להיסגר קצת (אני מודעת לעובדה שאני מטורפת, אין צורך לומר לי את זה).

פה פרח אחד כבר נבול והשני סגור כמעט לגמרי.

הממ וואו זה מרגיש כמו לפני מיליון שנה... קורס מד"א. :0

סיימתי אותו ב28.2. זה היה היום של המבחן הסופי מן הסתם, שקיבלתי בו 93.

ולא, אני לא הולכת להתנדב כי א. אני אהרוג אנשים/אפגע בהם/סתם אפריע ו-ב. איכ. :{

הפלאפון שלי התחיל לכבות מעצמו מתישהו. לא מזמן אבא שלי לקח אותו לסלקום ואמרו שצריך לעשות עדכון תוכנה או משהו כזה, אבל זה ימחק את כל התוכן של הפלאפון. ;;

הדבר היחיד שהם יעבירו, נראה לי, זה ספר הטלפונים. לפני שניתן אותו בשביל שיתקנו אותו אני אעביר את כל הקבצים למחשב, ואולי אעתיק למסמך כמה סמסים חשובים, כמו שעשיתי כששנוזי עבר לאמא שלי. :{

אני ילדה בעייתית אבל הדברים האלה חשובים לי.

(ולא דיברתי אפילו על זה שהגעתי לשלב 3 או 4 במשחק של באפי וזה ימחק. )

לפני חודשיים (בדיוק) צילמנו שגית, יסמין ואני תרגיל וואן שוט לשיעור קולנוע. התסריט לתרגיל הזה לא היה מוכן עד בערך שעתיים לפני הצילום, דרך אגב.

צילמנו בערך עשרה טייקים כשהאחרון, שיצא טוב מהאחרים, נהרס בגלל נפצים ברקע ונביחות (שבכלל לא שמענו בעצמנו). השתמשנו בו בכל מקרה כי כולן בערך היו צריכות ללכת ולא היה לנו זמן לצלם עוד.

נפצים או לא, הבעיה בתרגיל הייתה שהתייחסנו יותר מדי לתוכן ומעט מדי לאיך שהעברנו אותו, שזו בעצם הייתה המטרה. קולנוע וכאלה, יו נואו. אז קיבלנו 75, כמה מביש. :{

באותו יום בערב נסענו מביה"ס למופע של טררם על הבמה והיה מגניב-על. ^^

טוב, אני מדברת פה על היסטוריה עתיקה.

פורים! זה היה אצלנו ב21.3, יום שישי, וביום ראשון היה חופש.

הילה נתנה לי רעיון לתחפושת בערך שבוע-שבועיים לפני - איש החול. הוא מפזר חול בעיניים של אנשים כדי שיהיו להם חלומות. היה כזה במכושפות מתישהו, רק שהוא היה רשע. P:

הילה גם סיפקה את הבגדים (פיג'מה P:) ואת הבד לשק החול. כפרה על הילה.

כמובן שכולם חשבו שאני סתם בפיג'מה, אבל שיהיה.

היה די מעפן בביה"ס, לא היו דברים מי-יודע-מה מיוחדים. מה שכן, ראיתי פינלנדיה! כלומר, שמיניסטית שהתחפשה לפינלנדיה. כמעט ירדתי על הברכיים והתחננתי שתתן לי לצלם אותה אבל היא לא הסכימה.  היו עוד הרבה תחפושות מגניבות, מה שדי היה ההיי-לייט של אותו היום.

ביום ראשון, שכפי שציינתי היה בו חופש, נסענו לבאר שבע. הרעיון היה שנלך לאכול ארוח"צ אצל סבתא, אבל היא התאשפזה כמה ימים קודם. אז באמת אכלנו אצלה ארוח"צ, היא פשוט לא הייתה שם.  אח"כ ביקרנו אותה בביה"ח, מה שהיה די מדכא. היא נראתה בסדר, ישבה ודיברה וקמה לטייל קצת, אבל בחדר היו עוד 7 נשים זקנות וחולות וזה היה נורא מדכא לראות אותן ככה. אחת השתחררה בזמן שהיינו שם, מה שהיה קצת מעודד. P:

קיבלנו מכל מיני אנשים נחמדים במשפחה מלא עוגיות טוניסאיות טעימות (יויו |ריר|), שנגמרו, כמובן, נורא מהר. אבל היו נהדרות while they lasted.

טוב, זו סתם נקודה שהעציבה והיה לי צורך לציין אותה.

ב22.3 הייתי, בפעם הראשונה מזה כמה חודשים, יחפה ועם חולצה קצרה בבית.

חורף. |נר|

כפי שחלקכם ודאי יודעים, מדי יום שישי יש בהר איתן (מסלול של 8 ק"מ בסטף) הרשמה של ביה"ס שמשמשת להשלמת שיעור ספורט או, אם מגיעים ל13 פעמים עד סוף השנה, נותנת ציון 100 במבחן הריצה הסופי של השנה. ההרשמה בק"מ השניים וחצי, אני לא באמת עושה 8 ק"מ.

בכל מקרה, באחד מימי השישי הלכתי לשם עם נוע, הילה ולינוי. הגענו לשעה שלוש או משהו כזה, ולא היה אף אחד מביה"ס ב2.5 או בכלל. ישבנו מעל השביל (נו, זה הרXP) וחיכינו. אחרי כמה בירורים, הסתבר שהזיזו את השעה ולא שמנו לב, כך שהיה עלינו לחכות שם משהו כמו שעתיים.

אחרי שהתגברנו על ההלם והטמטום שלנו, התחלנו להנות. D:

עשינו סרטון הישרדות בפלאפון של לינוי, בין השאר (שעדיין אין לי, אני צריכה באמת לבקש אותו ממנה). היה משעשע וממש כיף. ^^

כמו שכתבתי בפוסט לפני האחרון, אח שלי התגייס בסוף מרץ.

נסענו איתו לגבעת התחמושת, נפרדנו ונסענו הביתה. ציפינו שזה יקח זמן ונפספס את השעתיים הראשונות של הלימודים (מתמטיקה!), אבל היינו במבשרת בערך לאמצע השעה הראשונה.  אז חזרנו הביתה, ישנתי והלכנו לשעה השלישית. ניהי, חיסור מוצדק. D< (נראה לי. )

נורא מוזר לראות אותו במדים ולשמוע סיפורי טירונות. האמת היא שזה לא ממש מרגיש שונה שהוא לא בבית, כי זה לא שהייתי רואה אותו הרבה גם ככה.  שעות עירות (זו מילה, ביבלנתי את זה) שונות and so on.

מה שכן, הדג שלו, דג, עבר להשגחתי. הוא גר בסלון במשך זמן מה ואני האכלתי אותו, אבל לא מזמן הוא חזר לחדר שלו והאח השני מאכיל אותו כי הפלייסטיישן (פלייסטיישן 3 שהוא קיבל בחינם!$%!$#%) שלו שם.

טוב, נמאס לי, והפוסט כבר נורא ארוך.

בסוף אני עוד אגיע לפוסטים עדכניים, אתם תראו!

ומה קורה איתי בינתיים, באופן כללי?

כלום.

חוץ מהעובדה שהחל מהשבוע שעבר ועד השבוע לפני האחרון ללימודים יש לי בין מבחן אחד לשלושה כל שבוע. בשבוע הקרוב, למשל, יש לי מבחן בתנ"ך, בגרות במחשבים ובגרות בע"פ בצרפתית. נקווה שלא אכשל בכולם, כי, טוב, זה יהיה מעפן.

האמת היא שזה לא כזה נורא ואני סתם קוטרית בצורה טראגית. לקולנוע ומחשבים (שכבר עשיתי מתכונות בשניהם) אין יותר מדי מה להתכונן, ונותרו לי בסה"כ עוד ארבעה מבחנים רגילים עד סוף השנה, אף כי הם מעפנים להפליא.

המשך יום קסום! :)

נ.ב: שמתם לב לכותרת החדשה? D: קרדיט ברשימה השמאלית.

סאלי אומר/ת:
תלכי שלושה צעדים צפונה
סאלי אומר/ת:
ותסתכלי על עצמך
סאלי אומר/ת:
ותחזרי
אני אומר/ת:
טו....ב
סאלי אומר/ת:
חזרת?
אני אומר/ת:
כן
סאלי אומר/ת:
יופי! עכשיו ראית את הזוער הצפונית

הייתי באחד, ואני הולכת לכתוב עליו פוסט ממש עכשיו! כן, כן, לא התבלבלתם - אני כותבת פוסט לא בדיליי של שבועות וחודשים! הריעו.

באופן כללי היה לי כיף. גם היה מעייף, כואב, רועש, מצחיק ומלוכלך.

מסקנות שכולנו כבר ידענו:

יש לי בשכבה ילדים שיכולים לגרום לפרחים לנבול רק בכוח נוכחותם הנוראית (או במילים פשוטות, חרא של בני אדם שלא מגיע להם להתקיים),

אני בטטה,

אם טובלים במים קפואים ואח"כ הולכים בצל - מצטננים,

הכיתה שלי מגניבה ברובה המוחלט,

גם ג'ל אלכוהול לחיטוי הידיים

ואם כתוב על חבילת מגבונים שהם בעיצוב מדליק - לא צריך להאמין. (הם היו מלבניים, לבנים וחלקים, רגילים לגמרי! ואני כ"כ ציפיתי לראות איך הם נראים. )

ביום הראשון, שהוא... יום ראשון (4.5. רואים כמה לא-בדיליי אני? ), נסענו לכפר הצ'רקסי ריחניה. אירחו אותנו שם באיזה מקום עם תה ומאכל צ'רקסי כלשהו ואז הלכנו למוזאון של הכפר ולמדנו על צ'רקסים מפי צ'רקסי בלבוש מסורתי משעשע. D:

מהכפר נסענו לנחל עיון וראינו את שלושת המפלים שם.

אחרי המסלול בנחל, שהיה יחסית קצר, הייתה הפסקת צהריים ונראה לי שאז כבר נסענו ללונה גל. היה שם מגניב למרות שהסתובבתי בציבור עם בגד ים ומכנסי גלישה צמודים מדי, ולמרות טראומות המעבר במלתחות.

אחרי הלונה גל נסענו למקום הלינה בחוף דוגית. ארוחת ערב, זמן חופשי בו צילמתי את הכנרת בלילה, ולישון. רק שלא באמת ישנו. עד 12 בערך הייתה מסיבה עם מוזיקה שהטרידה את נפשי וקצת אח"כ עשינו ערב בנות לבנות מהכיתה, אבל בסביבות 1 הרכזת אמרה לנו ללכת לישון אז הפסקנו באמצע.

כשהגעתי לאוהל גיליתי שלקחו לי את שני המזרונים ולא נשארו עוד פנויים, כשיש ילדים שישנים על ארבעה. בסופו של דבר השגתי אחד מאחד המעפנים שישנו על ארבעה, ועם שק השינה היה לי ממש נוח, מה שהיה הפתעה חיובית ביותר. P: (כמו גם העובדה שהיו באוהל שקעים באופן קסום ביותר ויכולתי להטעין את המצלמה ואת רוברט!)

אחרי שכבר הייתי מוכנה לישון, כמובן שהיו את נבובי הראש שחושבים שהם לבד בעולם, שהרעישו עד מאוד, מאוד מאוחר גם כשהרכזת ומנהלת השכבה צעקו עליהם.

בסופו של דבר אני חושבת שישנתי משהו כמו שעה ורבע, שהרגישו כמו בערך 5 דקות כשהאורות באוהל נדלקו ומורות החלו לזרום פנימה ולהעיר ילדים. זה היה כ"כ עצוב.

הוערנו קצת לפני 6, ובערך שעה וחצי מאוחר יותר אחרי התארגנות, ארוחת בוקר וצילום הכנרת עם ערפילי הבוקר (עם נוע הכ!0*ת) נסענו לכיוון נחל היהודיה. הגענו די מהר אבל חיכינו שם זמן מה עד שנוכל להיכנס למסלול. כמובן שכולנו כמעט נרדמנו שם על החצץ ומתחת לגלגלים של האוטובוס.

במסלול של היהודיה עוברים במים ויש חלק קצרצר שצריך לשחות, כך שלא היה מומלץ להביא מצלמות ואין לי תמונות מהמקום המדהים הזה.

המסלול בהתחלה היה די סביר. קצת אכזרי כי בכל זאת נאלצנו לדלג על סלעי בזלת עקומים כמו עיזי הרים, אבל סביר. בנקודה מסוימת של המסלול יורדים סולם קצת ארוך ונכנסים לבריכה לא גדולה במיוחד. לפני הכניסה לבריכה עצרנו להפסקה וגם כי היינו הכיתה האחרונה ולקח לכל הכיתות לפנינו המון זמן לרדת בסולם. בזמן הזה, מכיוון שמיאנו לסרב מהסיגריות שלהם, בערך חצי מהילדים בכיתה שלי התחילו לעשן בטירוף. כולם עם סיגריה ביד, חלק עישנו יותר מאחת ברצף או בהפרש של כמה דקות, וכל זה רק כדי שחלילה לא ירטבו הסיגריות וילכו לפח. זה היה כ"כ מגעיל, מכוער ופתטי. פשוט עצוב ופתטי.

כולם פחדו משום מה מהסולם, כשהבעיה האמיתית הייתה המים. אוקי, סולם גבוה עם סכנת החלקה שאם נופלים ממנו עלולים להתרסק לסלעים, אבל המים. אלוהים, המים. הם היו כ"כ קפואים!!! נכנסתי פנימה וצרחתי כמו מטורפת (), ואח"כ רעדתי מקור עד שהתייבשתי.

אח"כ הייתה הליכה של עוד כמה שעות שהייתה יותר קשה מקודם. גם בהתחלה עברנו כמה פעמים במים אבל יכולנו ללכת על סלעים בתוך המים, בהמשך המסלול היו מקומות שהיה צריך לדרוך שוב במים. ככה, עם נעליים רטובות, כמעט מתנו בעודנו מגששים אחר מקום בטוח לדרוך בו על סלעי הבזלת.

מתישהו נפלתי כזה על הצד, ועדיין כואב לי. בוהו. :{ אחרי כמה זמן גם המחנכת נפלה, מה שהיה מבהיל כי היא נפלה על הפנים, אבל היא הייתה בסדר.

את סוף המסלול סימנה עלייה אכזרית של כ-20 דקות. זו הייתה הפעם היחידה בחיים שלי שחיכיתי להגיע לעלייה.

לפחות לא היה חם מדי, כך שהבעיה הייתה השביל התלול והמדרגות בגובה מטר שחצבו באבנים. אני אומרת לכם, כמעט נישקתי את האדמה המתוקה והמישורית כשסיימנו את העליה.  (בטטה, כבר אמרתי?)

אחרי ארוחת צהריים במקום הלינה נסענו הביתה. צירפו אלינו לאוטובוס (צילמתי את התמונה מהאוטובוס P:) כמה ילדים מכיתה אחרת אז רק מעט ילדים יכלו לשבת לבד והיה מאוד לא נוח. >_>

הגענו הביתה בסביבות 8 וזה היה מגניב. D:

מה שכן, חזרתי מצוננת וזה נורא טראגי. לפחות היום היה לנו חופש. :]

(התכוונתי לכתוב פוסט נחמד וקליל בלי תלונות ותראו מה יצא. )

עכשיו שהבלוג כבר לא פרטי ויכול לשמש כאמצעי תקשורת עם העולם החיצון (כן, ממש ), אם כמה מבני כיתתי בטעות התגלגלו לכאן, אבקש מהם להתגבר על התקרית המצערת ולהוסיף אותי למסנג'ר כדי לשלוח לי תמונות מהטיול. (Show me yours and I'll show you mine. )

מפניני י'10:

-תום: השעה 7 לפנות בוקר!

-אני: הכיתה מאכזבת לאחרונה. אתם צריכים להצחיק יותר!

לינוי: איש אחד נכנס לבאר!...

-המדריכה: בעמק הסלמון יש את הריכוז הכי גדול של זיתים בארץ.

לינוי: ובבית שלי.

-הילה: זה מזכיר לי את הטיול השנתי.

-טל: שולה, את סקסית על.

שולה: אני מה? שקית על?

-רוני: מה בא אחרי 3?

לילה קסום שיהיה וחודש מאי שמח. :)

נ.ב: לא התייחסתי ליום השואה ואני גם לא מתייחסת ליום הזכרון. אני חושבת שכל מה שיש להגיד על אלו נאמר או ייאמר בידי טובים ממני. יהי זכר הנרצחים והנופלים ברוך.