מחר בבוקר אני מתחילה את שנת השירות, ועדיין קשה לי לתפוס את זה.
התקופה האחרונה היא די מעניינת מבחינה רגשית. אני מתרגשת, אני מתה מפחד, בא לי לצרוח, בא לי לבכות, בא לי לצחקק כמו מטומטמת - כל זה בבת אחת. יש רגעים בהם אני שואלת את עצמי - מה לעזאזל עשיתי?! ודי מהר אני נרגעת... טוב, לא נרגעת 
אבל יודעת לענות לעצמי - עשיתי את הבחירה הכי נכונה.
מחר בבוקר אנחנו מתחילים, אי שם בצפון תל אביב, את סמינר הפתיחה שאורכו יומיים וחצי. בסוף כל יום מתפזרים לקומונות - כלומר מחר בערב נראה את הדירה בפעם הראשונה.
ביום רביעי בבוקר מתחילים לעבוד - ימי הכנה בבית הנוער. אני משערת שתהיה הרבה עבודה, עד ה1.9 כשהילדים יתחילו להגיע. איי איי איי, כשהילדים יתחילו להגיע... 
בסוף השבוע הראשון כולם נשארים, וביום חמישי שלאחר מכן חוזרים הביתה.
אני חושבת שההתחלה תהיה יחסית רגועה (הדגש על המילה 'יחסית'), כי יוצא שבמשך יומיים בסך הכל עובדים ממש עם הילדים לפני סוף השבוע שבו כמובן לא עובדים, ובשבוע שאחרי יש שוב רק יומיים או שלושה עד חופשת ראש השנה.
תכלס, אין לי שמץ של מושג מה יהיה ואיך יהיה. המון סימני שאלה, תהיות, ציפיות וחששות.
אני לא בטוחה שאני יכולה לנסח את התחושות שלי כרגע. 
אבוי לי, צריך להמשיך לארוז.
נתראה בעוד שנים-עשר ימים.
כינוי:
Zoharg
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
